.jpg)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- יונים הסתובבו בשברון לב
- הוּא עָטַף אוֹתָה בְּטַלִּית
- גם אם יכחישו את השואה לא יוכלו להכחיש את נס תחיית השפה העברית
- שטיח פרסי (3)
- ספר מומלץ - למי שאוהב מסוגו
קשור אלי
- [ליצירה] תודות רבות לעורכת "ערוגה" שהצליחה להכניס את התמונה לאתר לאחר שאני לא הצלחתי. מדובר בחתול שהבעלים מת, הילדים מכרו את הדירה וזרקו את החתול. חתול בוגר, מסורס, *ללא ציפורניים*. היה חולה זמן רב והתעקש לשבת בכיור, שם היה קריר ונעים. התיאור של חייו השמחים כעת מופיע ביצירה השניה שביצירה "חתול שלי יושב על המזגן". זה חתול ענק, מתרוצץ במדרגות, מתחנף לדיירים (שלא כולם אוהבים אותו) עולה במעלית ומחזר אחרי נשים צעירות (כן.) [ליצירה]
- [ליצירה] מייאו! [ליצירה]
- [ליצירה] צער בעלי חיים!! ... [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה? תמהני. אם כתבת עליו שיר או קטע, אפשר לצרף אליו את התמונה. אבל כיצירה? אני לא רואה אומנות בצילום - יותר מדי רקע, אין מיקוד, אין שום זוית מעניינת, סתם תמונה ביתית רגילה... [ליצירה]
- [ליצירה] נשמת כל חי, אתה צודק. על המסך במחשב שלי התמונה נראית מיוחדת. כאן היא נראית קטנה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני בת :( כדאי לך לחתוך את התמונה רק מסביב לבוני, ולשלוח מחדש. כך תהיה התמקדות בחתול, וגם זה יהיה גדול יותר... דברי גם עם מנחם או ערוגה שיכניסו בפורמט גדול יותר... דבר שלישי - אם זו לא תמונה אומנותית (שוב, אין כאן אלמנט מיוחד, זוית ייחודית, פרספקטיבה, קומפוזיציה וכו'), אולי בכ"ז כדאי לשלב את זה ביצירה אחרת על החתול? בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ונוסטלגי. מבחינה רגשית נוגע בנימים. מבחינה רעיונית לא הכל מסתדר לי מהסיבות: שהבתים הממשיכים לא מתאחדים לי עם הבתים הפותחים. בית ראשון - לעמוד בגשם ולבד (עצוב) בית שני - רק הרוח לוחשת .. שמך (בודד) בית שלישי - ילד חופש ורוח פראית (לא עצוב בעיני) בית רביעי - ילד אבא אמא, אתה יודע איך זה לחבק (לא עצוב בעיני) בית חמישי - ילד חופש ורוח פראית (פזמון ?) בית שישי - ילד סכינים (מדוע ?) כך שאם יש לו הורים, חופש ורוח פראית, הרי הבחירה לעמוד בגשם ולבד היא שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים. לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה). זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720 בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן. כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול. [ליצירה]
- [ליצירה] איזו שפה יפה. את השורה הראשונה לא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי מסכימה עם איה שחר [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, לגוד. בקשר לאנגלית - אין י כוח להתעסק עם התוכנה. שנה טובה ומתוקה לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] הלכתי בעקבות מנחם והגעתי לכאן. עוד יש דברים כאלה ? [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי - כעת זה עובד (מתוך היצירה) ותודה למודיעים ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] גם כאן הכניסו לי את הוירוס שסופר מהתחלה. איך ידעו שאריאלה זו אני ? רק לי עשו כך ? [ליצירה]
- [ליצירה] ללגור וגם לאברהם. ייתכן שהתייחסתי בכוללניות גם מתוך התרשמות ליצירות קודמות שלו ועל כך הסליחה. מתנצלת. אברהם שיין כותב יפה מאוד. והוא גם כותב מהבטן - בלי הנחות. אלא שהוד מעלתו המוות מסתובב הרבה ביצירותיו - וגם כן בלי הנחות ובלי רומנטיקה. משהו גברי כזה שלא מפרגן לעצמו. אני לכשעצמי מנסה לחיות כאילו אני בת אלמוות. (אף כי אי פחדנית ונזהרת). פעם אמרה לי מישהו דתייה עד מאוד שאנו מסוגלים לחיות בכלל כי הנשמה בת אלמוות היא ולכן אינה מאמינה בחדלונה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. היה איזה עניין איתה לפני כמה חודשים, משהו בכפר סבא, הרשו או לא הרשו ללמד אותה בבית הספר, וזו הייתה יצירה בוטה. זו הייתה מעין תגובת נגד נדהמת ליצירתה. זה היה באתר הליטרטורה וקיבלתי אז קרוב ל-200 תגובות ואולם הסרתי את זה והכנסתי מחדש כי לא רציתי להיבנות על חשבון המקרה ההוא.. [ליצירה]
תגובות