הכל מפוזר בי
מסביב ללב.
אאסוף אותי בבוקר.
לא עכשיו-
כשהכל כואב.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזדהה.. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי אסתר תפר עלייך הקטע עם הלילה והיום... מקווה שלא י'הי'ה עוד כאב [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר - יפהפה . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי מאד. ממצה וחזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מדהים ונוגע ללב [ליצירה]
- [ליצירה] .... קצר ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בהחלט עדיף בבוקר... קטע מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] - אהבתי. ממש. ואהבתי גם את השירים האחרים שלך, קראתי עכשיו ברצף את כולם. יש לך כתיבה מאד מיוחדת. איכותית. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם ההיא מלמעלה [ליצירה]
- [ליצירה] ... הי, פתחיה - מה נבהלת ממני? זה היה לגמרי בחיוך! (אפילו היה שם חיוך בכותרת) טוב, אולי כשאני באמת עייפה אני מפסיקה להיות ברורה... ואם בא לי אני אגיד על עצמי מטומטמת! מי יכול להוכיח שאני לא, הא? (בסך הכל, אני באמת מסתובבת פה בשעה כזאת [03:18], מה שעלול להעיד על טמטום מסויים...) אה, וכנראה שאני גם שייכת לאותה קבוצת זאטוטים מתלמדים-מינימום שמורידים את היצירה למקום השביעי... אז סליחה, לילה טוב, ונא לקחת אותי ברוח מחוייכת בפעם הבאה - אסתר, הלא מפחידה בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה. ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות. אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא? עכשיו אני כבר לא יודעת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה "העצבים החשופים מסבים לי כאב עם כל משב רוח". ממש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חמוד ביותר. אני ממש עולצת הלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] D-: ממש ממש חמוד! נהניתי מכל מילה! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. עכשיו קראתי את זה שוב, והבנתי את השיר מזווית קצת אחרת. אני חושבת שבעצם אנחנו מדברות על אותו הדבר. אני חושבת שאלו שני דברים שאי אפשר להפריד ביניהם: הכתיבה והגילוי. מאיך שהבנתי את השיר בהתחלה, חשבתי שהכוונה היא שהמשמעות מתגלה לכותבת רק *אחרי* הכתיבה, בקריאה חוזרת. אבל בעצם זה בא יחד - תוך כדי כתיבת המילים בוחנים את הדברים וככה מגלים מה בעצם יש שם, כך שבסופו של דבר המילים הן רק המסגרת למה שחשבתי תוך כדי הכתיבה. אז בעצם כל ההבדל הוא ביחס למילה "עט". האם מדובר בתהליך הכתיבה שעוזר לחשוף את המחשבות, או שדווקא כתיבת המילים שחושפת - שעם זה אני לא מסכימה. מקווה שמישהו יבין משהו מכל זה, כי זה נורא מבולבל. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה כבר גשם!!! (סליחה, לא יכולתי להתאפק.) דווקא אצלי החורף הוא ההפך מכיסויים. זה לגלות את הכל. אבל מילא. זה עניין אינדיבידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה מעורר הרבה מחשבות. האם באמת אנחנו כותבים כדי להפוך את המציאות למילים ולהרחיק אותה? לייפות אותה? אני לא יודעת. יכול להיות. כבר מזמן אני יודעת שיותר מדי ממה שאני רואה אני הופכת לעצמי לסיפורים כדי להתמודד. זה רע? [ליצירה]
תגובות