רציתי
לדוג כוכבים
לכלוא באקואריום של משאלות
לשימוש בעת צרה
והם כמו קרפיון מועד
הפכו לגפילטע פיש
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תקוות תופחות טופחות על אפינו... מצחיק [ליצירה]
- [ליצירה] התחיל יפהפה נגמר בהומור :) אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר:) [ליצירה]
- [ליצירה] בעיניי, הקרפיון זכה כשקבל תפקיד מורשתי שכזה בעמו. הוא השביח עצמו כשהפך לגפילטפיש. אבל יפה, לא צריך להתעכב יותר מדי, לקרוא, לצחקק ולהגיב. [ליצירה]
- [ליצירה] יש דברים שמרגישים נכון עד כדי שאי אפשר להתווכח עליהם.. אהבתי ממש(: [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה - השראה אלוהית ושירה אלוהית. מי אינו שואף לכך? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את השיר, פרט ל"ובעיקר מרגשות" השובר את הריתמוס ואת יחודיות הדימויים של השיר. כדאי אולי לחשוב על סיום אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] הכוונה ל"דודייך" בלשון נקבה. ההשוואה היא בין דודיו לדודיה. תודה על הערתך, אמילי. [ליצירה]
- [ליצירה] מתהומות יאוש ושכול אל חיים חדשים ? האם הבינותי נכון ? אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] רומנטי ולירי. היש עוד אוהבים כאלה? [ליצירה]
- [ליצירה] השורה "כשמותך תלוי לך מנגד" מצמררת. יחד עם זאת, נראה לי שישנה השלמה בשיר. שיר נוגע ללב, בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] בין טלטלה לשלווה - נשביתי גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים לשיר. האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה. הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם. השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] כוונתי היתה שבשם הדת , כל דת (למרות שהתייחסתי רק לשלוש הדתות המונותאיסטיות העיקריות), מדכאים את האשה ןאת מיניותה בעוד שמיניותו של הגבר מותרת, מוצדקת ולא חייבת להיות מונוגמית. המוסר הכפול הזה מעורר את זעמי ואני מקווה שהצלחתי להביע אותו בשיר. תודה לכן על התיחסותכן. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין היה לקרוא את השיר שנית לאור הסברייך. נראה לי שאין סתירה בין כוונתך לבין הפרוש שלי. יש אולי הדגש בנקודות שונות. אולם כפי שכתבת וכתבה גם אמילי, הקורא מפרש את היצירה בדרכו שלו. ד.ה. לורנס חזר ואמר: Never trust the artist, trust the tale באשר לשאלתך - היכן המציאות, שם או כאן ? נראה לי שזה תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד. תודה על ההסבר. [ליצירה]
תגובות