[ליצירה]
יש שירים שהם לרוחי.
יש סגנון שירה שאני אוהב.
זהו אחד השירים.
אולי זה לא נחשב לשירה מודרנית,
כזאת עם מילה אחת בשורה,
אבל כל-כך פיוטי, זה כל-כך שיר
יופי, תודה.
[ליצירה]
אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא.
"משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע"
דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות:
"השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה"
מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה
"ירושלים קברים סביב לה
שיכורה מאבק וממוות
וצחוק ילדות אקראי על הדשא"
בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה.
[ליצירה]
מאיר יקר,
אין מילים בפי להביע את שימחתי, שֶׁשָּׁבְת לכתוב שירים באתר, ועוד עם שיר נפלא כזה. פשוט חשבתי שאבדת לנו ואני שם לב שגם שיריך רומנטיים, אופטימיים ומלוטשים להפליא. כשרונך לא היה מוטל בספק, וכעת הוא בא לידי ביטוי בשירה של ממש. יופי ! תמשיך ואני אמשיך לקרוא, להנות ולהגיב. שיהיה לך יום נפלא. מסר
[ליצירה]
ראשית השיר הזה עצוב אבל נוגע ללבי. אהבתי אותו כשיר, כשהוא חושף בצורה פואטית את חיבוטי נשמתך. באשר לתוכנו: אינני יודע באיזה יום הולדת נגמרים החיים היפים ואני חגגתי הרבה ימי הולדת (אני מניח שיותר ממך), אבל יום הולדת זה לא רק סוף של פרק, זה תחילה של פרק חדש, שכאשר מגיעים לסופו רואים שהפרק שנגמר היה אחר מאלה שלפניו, אבל יש לו "טוב" משלו ובעצם לא היה כדאי להחמיץ גם אותו כי הוא משהו חדש שלא הכרנו קודם..
[ליצירה]
שיר יפה ונוגע ללב. חוויה של פרידה ללא פרידה. זה זהו שלב עצוב, אבל יכול להיות גם שלב מכונן. אחרי בכל אנו גדלים ומתגברים עם (ואולי אף בזכות) המשברים. בהצלחה. מסר ברור