[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
קומפוזיציה נהדרת-
לא הצלחתי להבין אם זאת השתקפות או נוף ניבט, אבל זה טוב לכאן ולכאן. החלון כמסגור הוא רעיון מוכר, אבל הקומפוזציה המאורכת היא טובה מאוד, והמינון של הקיר טוב מאוד.
ואולי זאת רק פרשנות שלי, אבל הניגוד בין החלון הישן, הבניין החדש, שלפניו מסתתר בניין ירושלמי טיפוסי יוצר ניגודים מעניינים, מהאלה שאפשריים רק בירושלים, ומצדיק את שם התמונה, למרות שבמבט ראשון גם לי היה קשה איתה
יוחאי, אתה משהו משהו. תבוא יותר!
[ליצירה]
רן, בהזדמנות אתה תקבל ממני מכות.
ועדי, לפני כל הכוכביות והשתיקות, "אין דבר שלם יותר מלב שבור", זה לא בזמו השבירה, אלא כשקמת מהחול. (ואם אני אגלה שבזמנך החופשי את שומעת גלי עטרי, גם את תקבלי ממני מכות).
[ליצירה]
הדס, מה אומר לך לא אדע, שיר סיפור או אגדה, רק אומר שלוש מילים:
קחי אותו לאט. (את הזמן. העולם עוד יחכה בחוץ).
אולי ממרחק מהסיטואציה השיר היה יכול להתגבש למשהו שלם יותר. כי התחלת טוב, סיימת טוב, אבל באמצע זה הפך ליותר תיאור משיר. וחבל.
[ליצירה]
אחד משנינו יכנע- או שאתה תסביר למה בחרת בשם הזה או שאני אסביר למה האווירה האופטימית בשם לא מתאימה לשיר הכבד והאפלולי שבהמשכו. (היי, אני נכנעתי... :))
[ליצירה]
אני לא מצליחה לסדר את העימוד של הציטוט. זה אמור להיות ככה:
"יהודה עמיחי כתב :כל האהבות הן טעויות מיותרות
ושאר הציטוט מעומד תחת תחילת הציטוט ולא תחילת השורה.
לא הולך לי.
מנחם? מישו?
[ליצירה]
אני לא חושבת שבכלל אמורים להתנהל כאן דיונים מסוג זה, בטח לא ברמה שחלק מהמגיבים הובילו.
איתמר, אהבתי את הדימויים, אבל לא ממש הבנתי את התמיהה בסוף.
[ליצירה]
רגע, להסדיר את פעימות הלב המואצות.
סיפור מתוק, שהשורה האחרונה שווה את התהליך הקצת מייגע עד אליה. (וגם, חבל שלא הקפדת יותר בעריכה הטכנית).
תודות רבות לחתלתול שבלעדיו לא הינו מגיעים עד הלום. לגמרי, בטוח ולחלוטין :)