[ליצירה]
שיר מאוד קשה. המסר שלו לפחות הוא מין האשמה טוטלית (לפחות כך הבנתי) לא הבנתי את הבחירה בכינוי אנשי גשם אבל בפניה לציבור שלם יוצא כאילו אתה יוצא בהאשמה כוללת ולא בטוח שלזה התכוונת.
[ליצירה]
"אחד? שמע ישראל! א-ח--ד!"
"וחוזר חלילה.
וחלילה וחס-"
"עִברים דוברי גוֹיִּית-"
ביטויים מעולים. אני ממש אוהבת משחקי מילים מהסוג הזה. אהבתי את הטקסט כולו- סוג של צעקה שנובעת מיאוש.
אבל בסוף יש טיפת תקווה.
הציטוט בהתחלה מאד תורם למשמעות.
[ליצירה]
מסר חד וקשה, אבל כן ואמיץ. (וגם מסביר את שם המשתמש.)
לא ראיתי פה "ציבור" אלא יותר אוסף של "תינוקות שנשבו", שאולי יכולים לראות בדברים תוכחה ואפילו האשמה, אבל אני שומעת יותר זעקה, תחינה ואפילו פליאה.
[ליצירה]
שלום "זר בתוכם". השיר הזה ממש חריף וחזק! אבל אתה יכול להסביר לי רק את השורות:
"וחלילה וחס-
לעולם ועד
לא תהיה התנתקות. "
לא הצלחתי להבין את האמירה הזאת והקשר שלה לשאר. וגם: מה זה "או ז ה"? חשוב לי לקבל תשובה כי חשוב לי להבין את השיר הזה.
ממש תודה
כנפ"ש.
[ליצירה]
עִברים דוברי גוֹיִּית- ועוד ביטויים יפיפים. מזכיר לי את תחושתי, שברור שיפלו השמיים, שברור שזה מהלך אלוקי, שיחזיר המון או יאבד אותם...
(ואני לא אומרת עכשיו שזה לא אלוקי, זה לא קשור...)
מעניין אותי לדעת מה התחושה שלך היום, הרבה זמן אחרי?(וזו שאלה באמת, לא מקנטרת.)
חוצמזה - אין לי מה להוסיף, השיר מדהים, העיברית מקסימה והאמת, עצובה כשהיתה.
שירך נגע בי. דנדוש.
[ליצירה]
חזק!!!
קודם כל "ונתנה תוקף" מדהים בפני עצמו.
ה-תפילה של יוה"כ מבחינתי...
והתוספות - משבחות את העניין לקריאה שלפני, נותנת נק' למחשבה ומקרבת את התפילה למחוזות ליבנו...
תודה!
[ליצירה]
הי, זר- זה יפה, כרגיל.
אבל אין כמו "עסקים כרגיל"... זאת היתה היצירה העשירית שקראתי פה בערך, ואז- אמרתי שהיא האהובה עלי ביותר.
מאז קראתי עוד, ולא שיניתי את דעתי.
[ליצירה]
יפה מאוד!
לא הבנתי את הבדיחה, אבל יש משהו הרבה יותר מהותי- בבמה חדשה ספק אם היו כותבים שיר כזה, שמושפע כל כך ממשוררים קלאסיים.
הערה אישית- אם אני מבין בבית האחרון יש תפנית- אולי יום אחד אתן שירים שכתבתי בעצמי. אם זה כך אולי יש מקום לכתוב משהו כמו: ואולי, יום אחד, עוד אכתוב ... כדי להדגיש את הניגוד.
[ליצירה]
"והנה כח החוזק הנפשי הפנימי מצינו באמת ביוסף באופן מאוד נעלה בנסיונו, עלם יפה תואר עבד, שתהיה נפשו חזקה כ"כ עד שהצדק הפנימי של הקריאה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים", יהיה חזק כ"כ מבלי תת כח לפעולה של השפעת אדונתו- הוא כח נעלה פנימי מאוד, עד שזכה באמת עי"ז להנחיל ג"כ לבניו את אותה ההכנה של החוזק הפנימי מבלי שאת פנים אל העולם החיצוני במקום שהוא עומד לשטן על העולם הפנימי. ע"כ הוא שטנו של עשיו..."
[ליצירה]
מצטרף לשבחים וכו' אבל דווקא בגלל הרמה הגבוהה אני מבקש לומר שיש בכתיבה שלך עומס רב מדי של תיאורים וכן הגזמה בדימויים שנותנים תחושה של חוסר אותנטיות ולפעמים אף פתטיות.
סתם כדוגמה-- "המחיצה שביננו עמדה באוויר בדמות שרב
מחניק. השתעלת לתוכה. נשמתי אותה." לא צריך להיות ציני במיוחד כדי שזה קצת יעצבן לא? :)
לדעתי את צריכה לזקק את התאורים האלה
זר