ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
נחמד וטוב
תמיד טוב לעשות אקטואליזציה של כתבי-הקודש. זה מראה שהתנ"ך טוב גם לימינו. ודבר נוסף: התנ"ך לעולם אינו מסתיר חולשותיהם של אנשים, גדולים ככל שיהיו. אפילו דוד המלך (שחז"ל אומרים שהיה צדיק גמור, ומי אני שאחלוק עליהם) חוטף מגד הנביא "שטיפה" על חטאו עם בת-שבע והרג אוריה החיתי. וזה, ללא ספק- אחד מהדברים שעושים את התנ"ך ל"ספר-הספרים". ספר- שמתאים לכל הדורות, ולכל הלשונות.
[ליצירה]
רגערגע...
רק עכשיו קלטתי שזה אינו שיר אחד שחוזר על עצמו, אלא קבוצת שירים (בהתהוות מתמדת) שהכותרת שלה הוא: "שלא תשכחו"... מר קרן הנכבד, אולי (למען הסדר הטוב)- תקטלג את השירים הללו: שלא תשכחו א', שלא תשכחו ב' וכו', כדי שבאמת לא נשכח שזהו אוגדן של שירים ולא שיר אחד החוזר על עצמו שוב ושוב...
[ליצירה]
הה, נחמד ביותר!
ולמי שעדיין אינו קולט: הספר "נועם אלימלך" הינו ספר המחשבה המקיף ביותר (אולי אפילו... היחיד?) שנכתב ע"י רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש"ט זצ"ל. ובעניין שינוי הסגנונות: חבר'ה, אתם עדיין לא קולטים? בשעה שהדובר בסיפור בא להביע (ואף לצטט) את דברי אישתו, הוא משתמש בלשון יותר פרוזאית, יותר יומיומית, לציין שהיא (כביכול)- יותר 'קרובה לקרקע', יותר מציאותית ממנו. מה פה לא מובן?
תגובות