ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ------ יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לפעמים הניגודים השינוי הקיצוני הזה הוא מה שגומר אותנו כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה הוא חש ריק מטורף. לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים... (גם הדרך וגם התוכן...) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר באמת בנוי בצורה יפה וקליל כזה. אני רק מקווה שתשכיל להבדיל בין אש התשוקה שמתכלה לבין אש האהבה שהיא לנצח [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, האגדות שלך... 'מ-ש-ה-ו' !!! מאיפה אתה לוקח את כל הרעיונות הללו? אהבתי מאוד מאוד, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] =. חם, וכואב, ונוגע. מרעיד את העצמות... [ליצירה]
- [ליצירה] מזל-טוב! או כמו שאומרים במבטא אשכנזי: "מאזעל-טוף"! נו, ועכשיו נשאלת השאלה: "מתי החתונה..?" [ליצירה]
- [ליצירה] דימוי יפה. דימוי יפה, אהבתי- החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] נו טוף! קיבלתי והסכמתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם הפעם... יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, אבל... עדיין יש הבדל משמעותי בין חסיד שוטה ובין סתם קופיף (אפילו יש לו מליון כיפות ושטריימלים על הראש)... מכל-מקום אהבתי, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה דיברת! כולנו צריכים לפעמים רגעים כאלה... אך גם שצף החיים כשלעצמו יכול להיות (ורצוי שיהיה) מעניין, מותח, ו...חווייתי במיוחד! [ליצירה]
- [ליצירה] זהו, ש... מפני שאין בשיר שום פואנטה (או לפחות, כך נדמה לי)- אז הוא 'פרווה' כזה, לא בשר ולא חלב. ולמרות שגם על מוצרים של 'פרווה' יש הכשר-בד"ץ, טעמו של שיר זה (לפחות לחיכי)- תפל, תפל ביותר... [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יכול שלא להגיב על-כך! פעם, כשגם אני הייתי בישיבה, גם אני עברתי אותה חווייה: לא היה לי מה להגיד, אבל לחצו עליי, ולכן אמרתי, אבל לאחר-מכן הרגשתי, שהיה מה לשפר, תמיד יש מה לשפר... אבל אז (כמו תמיד)- היה כבר מאוחר מדי... וגם אני, ממש כמוך, רק רציתי לשיר... טוב, כנראה שבגלל זה נעשיתי חזן... לפעמים, השירה הרבה יותר מהותית, הרבה יותר 'אמיתית', מכל דבר-תורה שבעולם. האם לא כך מלמדת אותנו החסידות (על ר - ו - ב פלגיה, על-כל-פנים), שהכל צריך לנבוע מהלב? נקודה למחשבה... בכל-מקרה, שבוע טוב לכולם, ממני, הראל. [ליצירה]
תגובות