ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
אכן...
כתיבה זורמת וקולחת, שנכנסת אל תוך נבכי הנפש של עצמיותך (הלוואי על רבים מכותבי האתר כאן...). כמובן שיש מקום רב לשיפור (כמו שהציעה זאת שכתבה כאן מעליי), אך 'נקודת-המוצא'- בהחלט במקום הנכון. שירתך קצת מזכירה לי את שירתה של אסתר ראב, וזו (תאמיני או לא)- מחמאה! וכמו שנאמר כאן לפניי: "ברוכה הבאה בצל קורתנו!"
[ליצירה]
שיר חזק
וגם הוא, כמו זה שמצוטט בו, יכול להיחשב לפיוט, פיוט בן-ימינו (כן, למרות כל ה'תחכום' שלנו, גם כיום אנו זקוקים לפיוטים, ו...כן, גם לקינות).
[ליצירה]
כבר אכלתי
כבר אכלתי הרבה קליפות בחיי, וחול, וגם קצת צפרדעים (למרות שזה לא כשר). נו, אז האם זה הופך אותי לסבתא? ועכשיו ברצינות: שיר נפלא, סנטימנטאליסטי, לכיוון הדורות הקודמים (שהסתפקו בד"כ במועט). אהבתי, החזן.
[ליצירה]
תגיד, לא נמאס לך כבר???
אתה הרי יודע שפה תקבל תגובות צוננות (אם בכלל...). יש לי הצעה מעניינת: מדוע שלא תפנה לאתר של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (אני בטוח שיש להם אתר משלהם) ותציע להם להיות 'משורר-הבית' שלהם? מובטחני שיעסיקו אותך שם 'בחפץ-לב'! חבל על כל האנרגיות המבוזבזות, רובו של ציבור-הקוראים פה באתר- פשוט אינו הציבור שלך...
תגובות