הרבה דמעות נוצצות לי בעינים,
ומי ידע אם של עצב הן
אם של שמחה,
ואדם חכם אמר אולי פעם,
שלנפש תמיד הן גשמי ברכה.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו, ירמיהו זה אחד הדברים היותר מתאימים ששמעתי בחיים שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הו, הפתעות. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה היה פעם ב'החפרפרת'. [ליצירה]
- [ליצירה] אני כל-כך אוהב את זה אלו אותם אנשים שצועדים יד ביד ומטיילים בחוץ, אותם אנשים שאוהבים גם בגיל הזה, באהבה שאין לה גבולות, אהבה שקופה. אני חוזר ליצירה הזאת כל פעם, כי היא מדהימה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה כיף זה, התמימות. מזכיר לי את עצמי אז... [ליצירה]
- [ליצירה] --- צריך לקרוא את זה המון פעמים. אדפיס את זה. אוהב את זה. אוקיר את זה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא, אני בכלל לא נוהג! לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו. יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה. דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6. [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אני [ליצירה]
- [ליצירה] --- קשה לי להבין את הנימה. (אופטימי\פסימי) האם ריבוי הכוכבים נובע מעיניים עצומות חזק? או שמה? [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא מזלזל בדעה שלך... התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה, היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי. בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה. אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים. תנועות, יחד יחד יחד יחד. דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת. ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים. פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה. יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו. (אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי. מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:) [ליצירה]
תגובות