ובשובי מן האוויר
המהביל של השפלה
אשא עיני אל ההרים
הסובבים אותי סביב,
ואחבק חיבוק חזק
את הקרירות המצילה.
לכל איש יש הר
שהוא נושא על גבו-
שנתן לו שלווה
ולקח את ליבו.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב אז לא סמינר למעשה זה הוגדר כ"קורס"- מקצועיים אנחנו... ילד- אני לא אמרתי שאתה מגעיל... זה רק אתה אומר (אונה לך ואונה לך) ולגבי המסרישי- הלינק לא נלחץ לי - רוצה פרטים מדוייקים אם אפשר. [ליצירה]
- [ליצירה] *. אבל אני חצוף! וגם מגעיל! :)) ככל שאני קורא את זה יותר, אני משתכנע שהסוף שלי יותר יפה... עז מצח! [ליצירה]
- [ליצירה] ... סמינר ברמות שפירא?.. לא.. יש לי רק עוד חברה אחת (חוץ ממני) שהולכת לשרת במדרשה, והיא תהיה עוד שבועיים בסמינריון בעפרה... אני הייתי בנתניה והיה מעולה. --- רמות שפירא זה לא המקום ההוא שעושים בו את הסמינריוני אישות ומשפחה? ^-^ --- סמינריון, סמינריון, לא "סמינר"- זה עושה לי אסוציאציות של בית יעקב... (^: [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו, אהבתי ממש. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] *. ... וההר הוא שלו וההר לו נבו. כך זה צריך להסתיים. (מצטער על החוצפה, זה מתנגן לי בראש כבר יומיים) [ליצירה]
- [ליצירה] ... סליחה, אבל זאת באמת קצת חוצפה... (: זה השיר שלי... ומבחינתי - *כך* הוא צריך להסתיים. ואלה שורות משמעותיות בשבילי... [חוצמזה שאם אני אשתמש במילה "נבו" בשיר שלי, אני ארגיש כמו רחל המשוררת. לא שיש רע בלהרגיש כמוה, אבל אני לא כמוה...] [ליצירה]
- [ליצירה] אה, לא שמענו את זה ממך כשהשתמשת ב"צרי".. ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] =) יצירה נאה ודיון חביב ואני גם חושבת שזה גובל בעזות מצח, ילד: יש לך שירים יפים משל עצמך למה אתה מנסה להשתלט על שירים יפים משל אחרים? ממממ?... צחוקיה כאן. וואללה התגעגעתי. אה, ומתקרבת, היו לך חברות בסמינר בנות מדרשות ברמות שפירא? ידוע לך על זה משהו? [ליצירה]
- [ליצירה] ... אויש, נו, אל תהיה קטנוני... (: חוצמזה, "צרי" זאת מילה יפה. אני לא אוהבת כ"כ את "נבו"... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, זה כבר עניין אחר. :) @ [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדידה, את מפחידה אותי לפעמים. לא הייתי מעיזה להעלות על דל מקלדתי כזה דבר.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... צר לי, מישי, את בדעת מיעוט לגבי הצירה ב"משירים". כולם אומרים פתח, שיהיה פתח.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. חמוד ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הייתי חייבת לגמור את זה בטוב. לא סתם כי בא לי, אלא פשוט כי ככה. אף פעם לא ראיתי יותר אושר משהיה בעיניים שלה הערב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כבר קראתי את השיר כמה וכמה פעמים. וכל פעם מחדש שאני קוראת, אני חושבת לעצמי כמה שאני לא יודעת לכתוב... [ליצירה]
- [ליצירה] ... יעקב חיים, לא שומעים ממך... [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעלעלות בזה כדי למשוך את מבטם של בני-תורה, אני משערת... (: ("תסלח לי, יש פה איזו פסקה קשה, אני לא כ"כ מבינה מה הרב מתכוון...") סתם.. לא יפה ללכלך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. ברור שאסור לשאול עד מתי. זה כמו לשאול אם כואבת לך עצם הפז"ם, או אם אתה עייף. אה, וגם "כמה עוד". (מכירה את השיר "עד מתי, אבא, עד מתי?".. אז הפנטזיה של המחלקה של איתם זה להשמיע את זה בקולי קולות ברחבי הבסיס.. לכי תביני). [ליצירה]
- [ליצירה] .. ילד, זה שאתה נהנה לסיים את חייהם של גיבוריך באופן מזוכיסטי משהו, זה לא אומר שכולם חייבים (:. [ליצירה]
תגובות