אין האור מאיר- אלא מתוך החושך.
(שלט על הקירות, שרד יומיים בערך עד שהורידו אותו.)
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * בגלל זה אנחנו רואים מהשחור של העין... [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך את רואה את זה? תסבירי. זה חשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ==> אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר. ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר. רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם. נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון. בקיצור-- אופטימיזם. [ליצירה]
- [ליצירה] אממממ..... קיצור נחמד, הלא כן? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השני. שם עם משמעות. הוא גם ירמיהו, וגם מיאו. יפה ביותר. מקורי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. שווה ביותר, אין צורך לומר, כנראה. אתה גדול, אתה. [ליצירה]
- [ליצירה] החלטתי - שכנוע. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בד"כ, הקטעים שלאורך כל הקטע לא יודעים על מה מדובר ועל ידי כך רוכשים את הרגשות שאחר כך מושלכים על המשפט האחרון, זה מעצבן. אבל הצלחת לעשות את זה מעולה. רציני, טוב, נוגע, הכל. אהבתי. (נו, והמסר, כמובן.) [ליצירה]
- [ליצירה] מכל-מיני סיבות שונות, סיפור זה העלה בי מחשבות ושאלות רבות. צריכה עוד לחשוב על זה, גם קטעים שוליים-לכאורה. והוא, המספר, לא יודע לאן הוא רוצה להשתייך. הוא גם כאן וגם שם. איכשהוא, הוא תמיד מעל. מעל שיטות-הלימוד, מעל הילדים והאימהות. רואה את החסרונות והיתרונות בכל עולם, אם כן, ביקורתיות. זהו. ביקורתיות. משפט שאהבתי, "תמיד ראיתי את ההסתובבות בקרוסלה כמעשה קצת מזוכיסטי, שכוונתו היא יותר להוכיח גבורה מאשר לגרום להנאה." סיפור אישי. ומצטערת שאני נטפלת למשפט הקטן הזה. לפני כמה חודשים הרגשתי ממש רע מבחינה נפשית, הלכתי לגן המשחקים שליד המדרשה, עליתי על הקרוסלה, הסתובבתי, הסתובבתי... שמעתי קולות מהספסל שליד, לאט-לאט הדיבורים חדרו אל הכרתי, היו אלו נערות עם פיגור שכלי, שרו לי שיר-ילדים, במעין לגלוג על כך שאני, גדולה, מסתובבת על הקרוסלה. לפתע, אחת מהן התקרבה, גדולה כזאת, ראו שיש לה כוח בידיים. עלתה על הקרוסלה, והתחילה לסובב. אמרה שהיא מסובבת חזק. וסובבה. בכל הכוח. כמה שניות עברו והרגשתי שאך פסע מפריד בין הסתובבות מהירה על פני הקרקע להתנתקות הקרוסלה מהאדמה. עוד כמה שניות וביקשתי ממנה להפסיק. עד אז הלהבתי אותה, כן, וואו, את באמת חזקה. אבל ביקשתי ממנה להפסיק. היא לא רצתה. המדריכה שלהן, שהיתה איתן, שיכנעה אותה להפסיק, כמו אדם שמשכנע את חברו לא לקפוץ מהבניין הגבוה. עצרה, המדריכה התנצלה בפני, אמרתי לה שאין צורך, וחזרתי למדרשה. ההיה זה מזוכיזם? גבורה מעושה המבטאת מצוקה כלשהי, רצון להפגין כוח, שכנוע עצמי... הסתובבות, לשכוח הכל, שימת האני במרכז, האדמה נשארת שם ואת מרחפת, ההגה לא מסתובב, זאת את שמניעה את עצמך, ואת מצליחה, היי, את כמעט עפה. את חזקה. את משהו בעולם הזה. -- המבנה והכל, העניין של נקודת ההסתכלות והתזוזה היחסית והאמת שמתגלה לפתע, טוב. טל, ההבדל בינו לבין הרב סבתו (אחד מהם, אני מניחה) הוא, שהכתיבה של רן (בקטע זה) לא אחידה כמו שלו. יש לזה יתרונות וחסרונות, כמובן. וגם העולם. תודי שדיברת בעיקר על המשפט הראשון. אולי השני. לא יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו, ועוד איזה כותב. [ליצירה]
- [ליצירה] ובינתיים, ובינתיים הזמן עובר, ויש עוד כמה דברים להוסיף לחשבון. ועכשיו גם שילמנו בגוש ק-טיפ (חה-חה). סך הכל, השירות היה אדיב, נחוש ורגיש. הלא כן? -- וגם התגובות, כמו הוגבו היום. מה לנו ולחשבונותיו, ההליכה לאיבוד בקונספציות האלוהיות שרבנים ממציאים ולא נותנים לנו לצאת מהן, המציאות שלנו, בעצם, לא משתנה כל כך. רק שתהיה שנה טובה יותר, ושנהיה שמחים, ושנקבל גם קפה ועוגה, אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. מדהים ביותר. אני חושבת שיהיה חזק יותר בלי שלוש הנקודות בסוף שתי השורות האחרונות. נקודה אחת תשאיר יותר חוזק. לפחות באחת מהשורות. חוץ מזה, ממש יפה. [ליצירה]
תגובות