אין האור מאיר- אלא מתוך החושך.
(שלט על הקירות, שרד יומיים בערך עד שהורידו אותו.)
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * בגלל זה אנחנו רואים מהשחור של העין... [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך את רואה את זה? תסבירי. זה חשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ==> אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר. ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר. רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם. נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון. בקיצור-- אופטימיזם. [ליצירה]
- [ליצירה] יוו... איזה כיף. (מזל טוב!!!!!!!!!!) [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו. חוסר היכולת לצאת, הצורך במתווך, מאיפה הוא בא? מהו הכלא בו הדמות נמצאת? לקראת הגרדום. החיים כדרך שמטרתה היא סופה? אכול ושתה כי מחר נמות. ספר לי על אוכל ושתיה כי מחר נמות. בניגוד לנסיך הקטן, הציור לא צריך להפוך למשהו אמיתי. זאת המציאות שמנסה להיכנס לתוך שבלונת המילים, הקווים, הציורים. יש כאן את הרצון בדברים הטובים, אבל לא להסתיר גם את המוות. את העצב שבתמונות. הידיעה שהמציאות רעה, אבל הרצון, בכ"ז, לקבל תיאור מפורט על 'מה שקורה שם'? נהניתי. שמרתי. סיכנשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נמלה, ניתן לך זמן למה - להיות אלוהים? לא, לא, החתולה תמיד תברח, זה לא בסדר, היא תמיד תברח. אתה תמיד תנצח אותה, אתה אדם, היא רק חתולה, לא, לא, לא מותר האדם מן הבהמה? איפה? איפה? [ליצירה]
- [ליצירה] לשרון, קודם כל, תודה (: תמיד אומרים שהשניים השלמים נהפכים לאחד שלם וגדול, בזה אני מטילה ספק. זה לא הגיוני, כי אם כך, למה לו, לאחד הזה, להתפרק, להישבר, להשאיר צלקת. אבל בעצם, כל העולם הזה לא הגיוני. אז לא משנה. תודה. ושבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] אה. ממש יפה. אהבתי. מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, שי, שוב אתה עם הדברים האלה שלך? זה לא בסדר, סוף כזה, הרי זה ברור שהוא מגביה את "קול המוזיקה" ברדיו, ותסלח לי, אבל זה פשוט לא שייך באתר כזה. איפה הצנזורה?? זה מסוכן, לעשות דבר כזה בכביש. אתה לא בסדר. זה בעצם שיר על אדם שניסה, והשתדל, אבל החיים שוחקים אותו, והוא שט בזרם כמו דג מת שלא חושב, מוזיקת חייו כבר לא משפיעה עליו, ואתה מדמיין לעצמך את התמונה, ושומע את המוזיקה הרגועה, ורואה אותו מציץ מהחלון, מוציא את הראש, המוזיקה נפסקת ככה, שומע את הצפירות, מכניס שוב את הראש, הסונטה של באך (או מה שזה לא יהיה, לא מבינה בזה) מגיע לקטע הגבוה, חזק, בומבסטי הזה שלה, הוא מוציא שוב את הראש מהחלון ודופק קללה עסיסית כזאת. זהו. אבוד לו. הוא נכנע, הוא כל כך חלש, ואפילו לא מודע לזה. האוויר המזוהם הרעיל אותו. אולי הוא מתרץ לעצמו, זהו, אם אני רוצה להמשיך לחיות בעולם הזה, אני חייב להתרגל לזיהום. רק ככה, כמו דג מת. [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת הזרות יוצרת נבדלות? ובסוף לא רואים כלום, כמו המשקפיים של פורד פרפקט, מסכה של חושך רגוע ירדה עלינו, זה לא רוגע, זה הקו המתמשך שאומר שאין חיים, אין תנודות. הרוגע המעושה שחונק את הלב, לא נותן לו להתפרץ, לא נותן לרגשות, החיוביים והשליליים, לצאת. הייתם אומרים, החוזק הוא לשמור את הרגש בפנים? הו, לא, זאת חולשה. קשה לשחרר את הקו הזה. אבל כאן יש שלווה, שקט, עצים, עמק, ציפורים, ו - ארעיות של יום אתגרי. גם היום האתגרי והקשה, גם הוא ארעי ורגעי, וסך הכל - העולם מלא שלווה. כמוהו, גם הרוח פזורה, נודדת, לא מוצאת את מקומה. בדיבורו איתה, הוא צריך להתאמץ בשביל למצוא את המילים שלה. ללא כח, חלש, נידח, שכוח אל, מרגיש זר, גר, אבוד, בודד, פעם זה היה המקום שלו. השייכות שלו. עכשיו הוא התנתק. זהו. התנתק. עצם עיניו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, ממש מזדהה. לפעמים אי אפשר להיאבק כל כך ו מה יש חוץ מלבקש ולפעמים זה לא מוּדע. אז איך. (אגב, זה 'להברא', בלי ת', לא?) כל כך אהבתי. יהיה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] |אנחה| יפה. מצמרר. מוכר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. צריך לזכור את זה. [ליצירה]
תגובות