בהפסקה יצאנו לאכול.
את דיברת על לאו-צה
ואני בהיתי בך שותה שוקו.
את אומרת שרזית
ואני משמין עם כל שלוק.
אחר כך, בחזרה,
לקחת את ידי ואמרת
"קרה"
כשהפניתי גב
כעסת ואמרת שאני קר.
אני
יורה מבטים
שלא תראי.
[ליצירה]
(סליחה על הבוטות)
ומי אתה שתחליט מה מזיק לקוראים ומה לא? מה מפרה ומה לא? האם אני מריחה כאן שמץ של פאשיזם?
צא החוצה. הוצא את אפך מהמסגרת המרובעת שלך ותציץ. יש עולם שלם שם בחוץ. אם בחרת להיסגר בשיריונך- בחירה שלך. אך אל תחליט על דעת עצמך מה נכון להמונים ומה לא - גם אם זה נוגד את השקפת עולמך או דתיותך.
[ליצירה]
>בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת, זה לא מנשה באזיה סדר אתה כתוב את האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון. השאר יוכל ליוהת בגלן שלם ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה. זאת בלגל שנאו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את כל המליה.
[ליצירה]
הלואי שיבוא דחפור באמצע הלילה ויקח אותך ואת מי שחושב כמוך לרמאלה (אינשללה) ושם חברי השלום שלך יראו לך כמה בדיוק הם אוהבים אותך ( אם לדחוף קנה של נשק בתחת נחשב למעשה אהבה, כמובן)
רפואה שלימהמה.
תגובות