בע"ה.
עיני תרות אחרי אולי
שאלות האם כדאי
כלות אל הזולת
והאור שבפני
מקביל פני האדם
וחי
שירת ליבי
על זאת הדרך מתנגנת והולכת
לאיטי
ואני רץ בקיצבו של דופק
בעקבות הקול, הרוח והחול
שמעלים ניחוח באפי
עיני תרות אחרי אולי
זו השירה שבליבי.
[ליצירה]
חמו
ר... סתם, זה חמוד, גם אני כמו כולם מסכים, אך זה בהחלט מסוכן שלחרר את זיגמונד, הוא הרי הנחש הכי ארסי שיש, נכון, גם ככה כל אחד מאיתנו סוחב אחד כזה, אבל עד עכשיו לכל אחד היה עסק עם הזיגמונד שלו, ועכשיו יש אחד משוחרר שיכול להמריד את האחרים נגדינו!
אתה לא אמור לשחרר אותו אלא להביס אותו, לשעבד אותו אל הרוח האצילית.
[ליצירה]
תודה למגיבים והמציעים.
אך, עדיין לא מצאתי בהצעותיכם מצע טוב לשירי.
הקשר להתנכרות:
המילה 'התנכרות' והמילה 'היכּרות' באות מאותו השורש- נ.כ.ר, אדם המתנכר למשהו חייב להכיר אותו לפני זה, כדי שיהיה לו ממה להתנכר, זו כביכול פעולה של זרות, אך, זו פעולה מעושה של זרות, כשאני מתנכר אני עושה את עצמי לא מכיר, אך באמת אני מכיר מאד מקרוב. אדם המתנכר אלי מגלה אלי יחס, הוא לא אדיש, אני פגע בו, אני מזיז אותו מהמקום שלו, הוא חייב להיות אקטיבי לגבי, ויתכן שאם זה ימשך מספיק זמן- ההתנכרות, יתכן ובסוף הוא יבחין בעצם, עד כמה הוא אוהב ולכן לא יכול להיות אדיש.
הלב בוער, לא מים לא יכבוהו ולא רוח, הרוח רק תלבה לזמן מה והמים ירתחו, במצב שכזה, רק ניגוד כזה, שבא בפרצוף ומנחית את האגו שלי, הוא מכוון אל מה שאני באמת צריך, לכן, אני אומר שהיא שתגלה לי התנכרות, בעצם מגלה לי בזה אהבה גדולה, או לפחות אהבה מסותרת, ('כי אהבת' לא שהיא אוהבת עכשיו, יתכן גם שתאהב).
ושוב תודה, בינתיים השיר נשאר גם לי כחידה, על כן עוד מתאימה לו הכוכבית*.
[ליצירה]
זה... ממש יפה
וכיף לקרוא את זה. באמת מתוק.
אבל אני חושב שעשית פה טריק, כדי שיקראו את זה, זה הרי לא על תשעה באב, אם עכשיו היה יום כיפור היית שם כותרת כמו "אשרי עין אשר ראתה... הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו".