אני סופרת את שמותיך
ופוסקת-
לא אזכור.
אני חוזרת שוב
ושוב
מכינה קפה
יושבת
חושבת
נאנחת.
לא אוכל לזכור.
דבר אחד לא אשכח.
מגע שפתיך על שפתיי
על ספסל בליל מכשפות.
[ליצירה]
יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו.
זה לא קל, אך זה אפשרי.
מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו.
אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו.
[ליצירה]
אני משתדלת לא להגיב כמו ימנית קיצונית כדי שלא תכליל ותגיד שהמעגל שלנו אלים
אבל אם הייתי רואה אותך ברחוב ( קודם צריך לזהות אותך) הייתי גורמת לך לצאת מוועד הורים כדי שלא יהיו ילדים שיתחנכו על ברכי תורתך ודעתך הרקובה.
בוש והיכלםלם.
תגובות