צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
[ליצירה]
צריכים היו לבכות
אז בכיתי.
שלוש פעמים קראתי את השיר.
שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת.
האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות.
שיר מצוין. מחלחל בעדינות.
[ליצירה]
רק רציתי שתדע
שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות.
אני כאן
ואני קוראת ורואה את היצירות שלך.
והן נהדרות בעיני.
אחת-אחת...
סוערה.
[ליצירה]
שיר יפהפה!
אבל אם מותר לי להעיר, יש בו כמה ביטויים שלא מתאימים לאוירה כמו-"שיחררתי מהגיטרה" "נתן קפיצות" "מזנקת" "אין לי מושג". אלו מילים של יום חולין והיה כדאי לדעתי לשנות אותן ואז השיר יהיה יותר הרמוני.
[ליצירה]
מקבל את ההערה.
אבל אז האמירה האידיאולוגית- פוליטית שכל השיר הזה נולד בגללה ואותה הוא בא לזעוק, תאבד.
אולי יש דרך שלישית - אז עידכנתי והוספתי קו היוצר אתנחתא מוזיקלית.
[ליצירה]
הזכרת לי משהו שקראתי פעם. הרב אורי שרקי כתב שם שבעיני היהדות יופי מצוי היכן שיש חיים וזו בעצם הגדרתו, לעומת התרבות היוונית שהכניסה את היופי לקטגוריות, מה שמכונה "אסתטיקה".
תגובות