[ליצירה]
לדעתי זה בסדר גמור לקחת תפקידים רק כדי לקנות את הזדקקות הסביבה לך. למעשה הסביבה באמת זקוקה לך ובלעדייך היא חסרה. חז"ל אומרים שאדם צריך לומר "בשבילי נברא העולם". יותר נכון בעיניי לנסות לראות איך את יכולה להופיע את עצמך בעולם על הצד הטוב ביותר.
[ליצירה]
היא ראתה שהכל כה יפה כי היא הביטה ל"תכלת עניה שלה" היא הייתה שקוע באהבה ...אהבה עצמית !
ואתה מפוכח ראיתה את האמת ... האמת המרה ותוך תוכה אש ותקווה .
ויכלת לחייך ...
משהו אחד לא ברור לי , מנקודת הנחה שפרשתי נכון , למה היא ראתה יאוש ?מרירות ? כעס ? יאוש? ועוד נקודה אולי זה טעם אישי ואולי יש לך בזה כוונה אבל קרח ירוק נשמע כלכך ההפך מהנ"לים כלכך מלבב מרענן , כמו שהיא באמת ראתה
מתוך מבטה האגוצנטרי.
[ליצירה]
טעיתי. רדף השיג צודק.
ולגבי לומדי "תורה בגובה העיניים" אף שאני רואה את הבעיתיות שבה, זו עדיין תורה, ולכן אסור היה לי לפסול [במיוחד שאהבתי בגדול הרעיון של השיר]. החשש שלי מהנמכה של התורה העיד, רק על חולשה מצידי ולא על חוזק והתוגבה לשיר הזה [ולעוד כמה] סבלה מכך ועל כך התנצלותי.
[ליצירה]
ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ!
"בסופו של יום" -- ולא בשקיעה
"בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום)
שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית.
שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם.
שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם)
אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות.
הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור.
רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות
לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות.
תגובות