הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתה לי הרגשה שאני קורא איזה צופן, ואם רק הפענח אותו אוכל לברוא גולם כביר עם שש זרועות ושבע עיניים. בזמן פנוי אבדוק אם יש כאן ומה... [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה אחרונה השיניים האדומות זה עיקר הזעזוע יחיד עם שאר החלקים הקשים אכפת לך לעדן? [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבה ההבנה שלך שמילים- - - היא נותנת לך את הכוח ליצור איכות בתימצות. היא גם נוגעת בנקודות עדינות בסרטוט מהיר. היא זו שעלולה להכשיל אותך ( כאילו את רוצה להחזיר את המילים לאחור; את הפרפר חזרה לגולם) [ליצירה]
- [ליצירה] מכאן מתחילה כל יצירה לא רק שאתה יוצר(( בלי גוזמה -בין הטובים כאן והם - מעטים , אוי. )) אתה גם יורד לעומק משמעות היצירה רוויתי עונג ואוי לך אם תאכזבני אי פעם . [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי והיינו - עִברים דוברי גוֹיִּית- כרגע אנחנו בסה"כ עִוורים דוברי גלותית. [ליצירה]
- [ליצירה] משתדל להקשיב. באמת. לפעמים מצליח... [ליצירה]
- [ליצירה] בהבהובים [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה כזאת היא אולי הבסיס ליצירה יהודית, אבל יש בעיה מסויימת שהדת היום, אצלנו, משמשת בעיקר בתור "צינזורה" ופיקוח, ולא כיוצרת חיים כפי שהיא צריכה להיות במקור. אומנם זה יפה ומרגש לקרוא, אך כמדומני שיצירה יהודית אמורה לתת משהו שאין בשאר האומות. כשם שהמצוות הם ערוצים שונים לחיבור עם אלוהים במעגל החורג מהאנשות, כך צריכה להיות דרך לקחת את הערכים העליונים של המצוות לחיי היומיום ולהדפיס אותם במותרי הפרט הרגילים. וגם (ואולי במיוחד) בשירה ובכל אומנות שהיא. טוב, אז רק שנזכור שיצירה יהודית מקורית חזקה ועוצמתית ממה שכיום יש לאל ידנו ליצור. ***** הקושי בקריאה מתאים לסיפור התנכ"י ולכתיבה תנכ"ית בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] לי אישית קשה להתייחס בבת אחת לכל ולכן אתמקד בחלק הראשון. אני מקווה שתמצאי תועלת בדברי ותתקני אותי במידה וטעיתי. עליה פסולת שחורה סודקת את הרחובות ושקט ירושלמי, כתמיד נשום רוחות בית והמהום משאיות. ?נדמה לי שצריך תרוץ ממש טוב כדי לכתוב שפסולת שחורה "סודקת" את הרחובות; בדר"כ היא מלכלכת, מזהמת, מזעמת וכו' ?השקט הירושלמי מנוגד לרחובות נסדקים, לכאורה. ? "נשום" - לא ברור לי כלל למי זה מתייחס. אע"פ שהשתמשת בחומרים חושיים שמציירים תמונה חיה לנגד העיניים, עולה "זרות" כללית מהפתיחה. מי יתנני כנצח את הלילה הבהיר הזה על שלוותו הדקיקה, המשתקפת בבוהק נרגילה ישנונית – על היללות הפעוטות הבוכיות שכמעט נתעלמו-נתאלמו בבליל הקולות הגרוניים מעל מכסה הביוב הסגור. אני מבין שהדוברת מזהה איזה אלמנט של "נצח" בלילה "הזה", היא מסוגלת אפילו להצביע עליו,-על נצחו הירושלמי עם כל זוהמתו (הפסולת והרעש) המלא סתירות; ישנוני ומילל, בהיר ובלול- הרי אלו השעות של כל היצורים [מצורה] לצאת מהתרדמת, בלילה כזה הברסלבי יוצא להתבודד ולעשן (סתם אסוציאציה שלי). ? היללות הבוכיות מתגוררות בביוב. אני לא מצליח לעכל את זה או שלא הבנתי נכון. "ופתאום כולנו דברנו חתולית." השורה זאת אמורה להיות שורת מחץ והיא לא. היא תלושה מהשיר. שיר שמואד מתכתב עם עצמו ופתאום נזכר ב"כולנו". זו בעיה להתחיל ב"מי יתנני"- משאלת לב פרטית, ולהשליך אותה על הכלל. ועוד. היה צריך לקרות משהו כדי שהתאפשר לומר "פתאום". אינני מבין בפוסט ירושלים ודומיו. אני כן מרגיש שדוקא הפתיחה והסיום שאמורים להיות החזקים יותר, תפארות לשיר, עמומים מדי וחסרים את העוצמה והריכוז השירי המצופה מהם. ב"ה אחזור לשאר החלקים [ליצירה]
תגובות