[ליצירה]
אני מת על האנשים האלה שעושים בלי סוף השוואות לשואה, וברגע שהשוואה כזו מגיעה מהצד השני של המפה הפוליטית\חברתית וכו' הם מתקוממים.
תשתוק וזהו.
[ליצירה]
[ליצירה]
דיק, הוא מתכוון למהפכה קומוניסטית... לא ראית את הפגנות הענק?..
ושמואל -
א. לא ממש הבנתי איך ההגדרה העצמית של הפלשתינים או זריקת עשרות אלפי יהודים לרחוב יכולה לסייע בכך. הרי הלאומנות היא האויב הגדול של הקומוניזם, אז אתה אמור להלחם נגד הגדרות עצמיות של עמים, לא?
ב. המהפכות שלך, בהנחה הבלתי הגיונית שהן יעזרו למישהו, לא מצדיקות בשום אופן את העוולות שנעשות כיום ליהודי גוש קטיף.
ג. אם כל מה שכתבתי נכון - נובע מכך - כל מה שאתה כתבת על הפקעות וכיבוש, - לא נכון. ולכן ההתנתקות איננה מוסרית. הפעם היחידה שבה נעשו הפקעות ברצועה היא במהלך ההתנתקות, שבה הופקעו נכסי המתיישבים, ואף ללא פיצוי הולם.
אתה לא חושב שזה הזמן לחזור בך מהכינוי "פשיסטים" שהדבקת לימין, שאף אתה מודה שלא עשה דבר בלתי מוסרי?
[ליצירה]
תודה יוסי. אני אקבל את זה כמחמאה (עוד תוצאה של חוש ההומור השנוי במחלוקת שלי)
נביש - יש לצחוק עם, ויש לצחוק על. ההצדקה היחידה של הומור שחור (גם הומור שחור במשמעותו המקורית) היא כשצוחקים עם.
וחרדים הם לא גזענים. נכון שהם, ואני, ואני מנחש שגם אתה, אומרים כל יום "ובנו בחרת מכל עם ולשון" וכו',
אבל ההגדרה של גזענות היא לא "לחשוב שאתה הכי טוב" אלא "לחשוב שמכיון שאתה הכי טוב, לאחרים אין זכות קיום."
[ליצירה]
שלום לך מסיונר יקר.
הנה כמה טעויות שנפלו במאמרך:
-תורת הנסתר איננה מיועדת להפצה להמונים, אלא ללימוד ליחידי סגולה בלבד, ולכן הטענה כאילו רק היא מגלה את טעם החיים מגוחכת.
-לוח השנה העברי הוא אכן לוח רוחני, אך החגים לא נקבעו על פי חכמי הקבלה, אלא על פי התורה. ככלל, לכל אורך מאמרך אתה נוטה לבלבל ולערבב בין הקבלה לבין היהדות כפי שאנו מכירים אותה.
-היהדות המסורתית עונה באופן מספק ביותר על שאלת ה"איך" וה"למה" לחיות את החיים האלה.
-הכוח העליון, מסבירים חכמי התורה בכל הדורות, נקרא אלוקים. הוא כולו נתינה ואהבה, לא צריך להיות מקובל כדי לדעת את זה.במהלך לימוד התורה - ואני מדבר על תורת הנגלה ה"פשוטה" - לומד האדם כיצד להידמות לבוראו,או במילים אחרות - להדבק בבוראו.
כפי שמסבירים חכמינו: "מה הוא חנון - אף אתה חנון, מה הוא רחום, אף אתה רחום.."
[ליצירה]
טוב, הקומוניסטים לא ממש עודדו ספרות, (אתם יודעים, ספרות דורשת יותר מדי חשיבה, ומחשבה היא דבר מסוכן, כי עלולים פתאום לחשוב מחשבה לא נכונה ולמצוא את עצמך במרתפי הק.ג.ב...) אז אפשר להבין שאלו היו המשוררים שלהם.
[ליצירה]
יש משהו מוזר בקצב. לא ממש יודע להגדיר את זה. אולי.. ילדותיות כזאת. אותו קצב של כל הדקלומים מהגן.
הייתי מציע לפרק את השורות לשניים לפי החרוזים.
ועכשיו לחלק הארוך, של כל הדברים שאהבתי:
כתיבה מתוחכמת ושנונה, זורמת וכיפית.
" אין כאן שאלה מכאן שאין כאן גם תשובה" - וגם אין אפשרות להסביר כמה אהבתי את המשפט הזה.
הבית של שיחת החולין בשחור, והבית הירוק שאחריו.
וגם בכלל.
[ליצירה]
זה יכול להיות בסיס לסיפור טוב, אבל יש משהו לא אמין ולא משכנע בדמויות. אין תחושה של משהו אמיתי בין מנחם לנועה, הם יותר מדברים בסיסמאות, כמו "הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו וזה מה שחשוב" - אבל הם לא מצליחים להעביר את התחושה שהם מכירים זה את זה מעבר לפגישה מקרית ברחוב.
אני חושב שאם תאריך את הסיפור ותתן יותר פרטים תיווצר יותר הזדהות עם הגיבורים.
[ליצירה]
"בעולמו של מרקס ישנם ההמונים הרעבים והמיעוט השבע. מרקס אינו מעוניין להחיל צדק על ההמונים, אלא להחיל אי-צדק דומה גם על המיעוט."
(פרידריך ניטשה)