[ליצירה]
מביע בזאת את רחמי לכל המחבלים האומללים שכתוצאה ממשטר עריץ ופשיסטי נשקפת להם סכנת נכות ברגל, כשפשעם היחיד הוא שניסו לרצוח אותי ואותך.
ברור - לפי הדין והצדק צריך להוביל אותם על שטיח אדום, ולא למעצר אלא לקבל פרס נובל לשלום. אה, עשו את זה כבר, לפחות לרוצח אחד.
ואיך בדיוק חוצצים קוים אדומים? אני מת לדעת איך לעשות את זה.
[ליצירה]
מצויר טוב ואפילו מעולה, פחות ברור התוכן. זאת אומרת - מה זה? מיהי הדמות, ממה היא סובלת? גם בציורייך האחרים את לא נותנת יותר מדי תשובות, אבל איך שהוא אפשר לחוש הזדהות בכל זאת. פה זה חסר.
[ליצירה]
אני לא חושב ששמואל כתב את הערך על עצמו, אבל אם תיכנס לדפיוצר שלו, תגלה שם את ההגדרה החביבה "משורר ופעיל ציבור י ד ו ע. בארץ מאז 1988 (כדי להסיר מעל עצמו את חשש הכינוי"עולה חדש..", מה שרק הופך את המצב למביך יותר..)"
ומספר טלפון לכל המעוניין...
[ליצירה]
משתפר, אבל עדיין לא נוצרת תחושה של משהו אמיתי.
משפט כמו "אחרי כמה זמן הם התאהבו ככה חזק" עושה לי תחושה קצת ריקנית. כי "התאהבות" בשפה של ימינו היא משהו מאד לא מחייב.
הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה שהוא דתי-ימני-קיצוני קלישאתי וסטיגמטי, ושהבחורה יפה.
אני לא מצליח להזדהות, או להרגיש את האהבה שקיימת ביניהם.
רק טוב
טל