[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
מעניינת הפרשנות שלך לרגשותיה של מיכל. אלא שזה לא נראה לי מתאים, כי דוד כרכר ופיזז לא בעת המלכתו, ולא אחרי שגבר על בית שאול, אלא כשזכה להכניס את ארון ברית ה' לירושלים.
[ליצירה]
וואלה, זה כל כך נכון!
(עכשיו הבנתי לאיזה שיר שלך התכוונת, ואכן השיר האחרון שפרסמתי עוסק בנושא דומה, רק שאני התכוונתי לאאלה שחושבים, והעולם חושב ביחד איתם, שהם אכן כותבים שירה. ובכלל, לכל השעמום וההרס שמתבטא גם בסוגים אחרים של אומנות)
[ליצירה]
קראתי דעה (בעיתון ב-7) שיש לכנות את שאירע לפני שנה לא רק "חורבן" ולא רק "גירוש", כי כאלה היו לנו הרבה בהיסטוריה. לחורבן גוש קטיף הוא מציע לקרוא גלות: יהודים בארץ ישראל גורשו מאדמתם וזו ניתנה לנוכרים. הנה, עוד דבר שמשותף לחורבן הבית (שגרר הגליה של היהודים) ולחורבן גוש קטיף, עם כל ההבדלים
[ליצירה]
מעניין ויפה.
בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה?
אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת...
[ליצירה]
... ובבית הראשון יש "ברית קדושה"? - יש כאן גילוי, התלהבות,שפע, תשוקה, סחרור, אבל לא ראיתי כאן שום ברית. בכלל, זה לא תיאור של קשר שנרקם. בברית צריכים להיות שני צדדים, וכאן יש צד אחד - הצד של הדובר. הזמורות "משתחוות לפניו", שוטחות לפניו את יבולן, מתרפסות לגמרי, נותנות לו לרמוס בכובד נעליו את אשכולותיהן. אני לגמרי לא אופתע אם כך השועל מהשיר השני רואה את הגפן כשהוא שם. כלומר, באגוצנטריות של מי שבטוח שכל הכרם לא נברא אלא בשבילו