[ליצירה]
זה סיפור חמוד במובן הקליל והשטותניקי של המילה.
כלנית, מדרש רבה מאיר את בריאת העולם באור שונה. או דומה. או כלשהו. פרקי דרבי אליעזר מאיר וכו'. סיפור מבסוג הזה לא מאיר שום דבר בשום אור, OK? (די כבר עם הנסיון לניסוחים "מתוחכמים" בתגובות)
[ליצירה]
מדהים!
כמה רוך, כמה עדינות יש כאן! זה ממש שיר רוחני -
כשאדם נותן את עצמו לשאת את כאב השני ביחד איתו, זה פותח פתח לריפוי עדין, איחוי, ולבסוף גם להתמרה רוחנית, כשמ"את שתינו עוטפת תפילה אחת", מגיעים לשמיים עצמם שנפרשים כמו חופה, ול"וכבר שתי ידיים/חובקות עולם".
מקסים!
[ליצירה]
זה מקסים ויפה. אבל ההסתכלות הזאת על אפביות האדם צריכה להיות מאוזנת בצד השני של התמונה - האינסופיות שלנו עצמנו, של נפשינו האלוקית, חלק אלוק ממעל ממש, בלי דהיה ודעיכה לנצח...
תגובות