היודע החלום
מי הוא זה שחלמו ומדוע זה נחלם?
היודע החולם את אשר חלם?
הכינור חרש.
המנגינה -
לה כנפיים.
תעוף
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חסר משמעות, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות? אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות. [ליצירה]
- [ליצירה] גולי! בדיוק את מה שאת אומרת כתב חנן פורת באחד ממכתביו לענת, בספר "את אחי אנוכי מבקש" (שבגרסא הקודמת נקרא "את ענת אנכי מבקש"). הוא כותב שם בצורה יפיפיה, מומלץ לקרוא! [ליצירה]
- [ליצירה] אבל אתה כן! המחשבות והרגשות שלך הם לא "קיא לעוס". יש שכבה חיצונית של חול מכסה, ויש אוצרות של זהב מתחתיה. לא כולם מגלים וחבל. אבל - אנחנו כן כל כך חשובים, רק הטעות שלנו שאנחנו חושבים שמה שחשוב בנו זנ מצד החיצוניות שלנו, ולכן מפתחים אותה ונשארים בה. מה שצריך לומר לאדם - אתה בריה יפיפיה וחד פעמית של אלוקים - עכשיו לך תחשוף את זה, כי בינתיים לא רואים! [ליצירה]
- [ליצירה] "לבן על לבן", זה תיאור רגיש יפה וקולע (לדעתי) של הזעקה הנואשת הזאת לקרבה, שלא מצליחה לפרוץ החוצה ולהגיע לאדם השני... זה נורא מוכר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפורים פוסמודרניים עושים לי רע. יש כאן הרבה כשרון - בטח. אבל נושבת פה רוח של משהו מאוד לא טוב. ושל עולם כאוטי, סתמי ומייאש. במיוחד נגעלתי מן "הכתם בתקרה". [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב אמיתי, וצובט בלב. ונורא מעורר הזדהות וסימפטיה. במיוחד נגע בי משפט אחד קטן שכתבת - "דווקא מי שהצליח לשמור על הנר דולק, בזהירות, עד שהנר ייכבה או אולי עד היוֹמוּלדת הבא, מגיע לו שהמשאלה שלו תתגשם". קשה לי להסביר אבל דווקא המשפט הזה הכי עצוב. וגם אהבתי את ההומור הנוגה שלך. ובמיוחד אתה"תקרו לי בזה אחר זה". [ליצירה]
- [ליצירה] צחוקים! אני מחזיקה עפרון בדרך מאוד דומה! וכולם כל הזמן מעירים לי על זה! לא קלטתי את זה בכיתה א', מסתבר... לגבי הציור - היה יותר יפה עם היה מלא יותר. הצללה וזה. וגם - המפרק שמעל האצבע שנקראת "אצבע" בולט מדי, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו, נראה לי. אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים. [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת, תודה. [ליצירה]
תגובות