[ליצירה]
אני גם שולל את 'סיפור הקרב בגלבוע' ובעצם כל הסתכלות פשטנית על הכתובים.
אין לי בעיה עם השיר חוץ מהנקודה שמציגה את קהלת בתור ספר תיעוד שנכנס להסטוריה. אבל זה לא.
שלמה לא כתב מוסר לבאים אחריו או ספרות יפה, אלא חוקיות גנטית אלוהית של עם ישראל. בריאה.
אתה פה חוטא לאמת ולשיר, לפי הבנתי. מגילת קהלת לא הייתה כתובה לדורות אם הייתה, כפי שטוענת מארי מן הים, 'כרוניקה' תיאולוגית. שאת זה יספרו באוניברסיטה.
כל שרציתי לומר שאין כאן בכלל נקודת השוואה נכונה.
[ליצירה]
א-לוהים אחרים
בואו ניתן לדמיון שלנו קצת חופש נשחרר אותו מכבלי הדת ומהדפוסים שכל החיים הכניסו לנו. לא נתפש לפרורי מילים. נראה את הרעיון הגדול שמעבר לכתוב.
גם אם הקטע הזה אינו משל, נאמץ את ענינו ונראה את הנמשל. הקטע הזה, לדעתי, מדבר לא על בראת עולם או בראת אלוקים. הוא מדבר על אמונה. ולא על אמונה
באל זה או אחר... אלא באמונה הרבה יותר גדולה, והרבה יותר חזקה. באמונה שמתקרבת לדמותו של
א-לוהים. האמונה באדם!
[ליצירה]
מעולה!
נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים?
[רק הילדים המתים צרמו לי שם..]
אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו.
[ליצירה]
קודם כל הסיפור הזה עושה כבר האנשה לדמויות, ובעצם כמעט כל יצירה שנכתבת בעקבות התנ"ך.
החשש שלך הגיע ברגע שהיהדות הדתית שימשה בתפקיד הצינזורה. (ומכאו השאלה: האם זה מה יש לתורה לתת? אני מתגעגע לבצלאל..) רק אז פתאום הפחד להאנשה, כי ברור שיעקב לא סתם רומנטיקן. אבל לספר את שאר הסיפור של התורה כמו קומיקס של שי צ'רקה זה כבר בסדר.
(...)
ואם בתורה עסקינן, שימו-לב שפעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם רחל זה בתאור "יפת תואר ויפת מראה" ופסוק לאחריו "ויאהב יעקב את רחל" ברור בפשט הכתוב שהוא אהב אותו על יופיה. כנראה שלא כל היהדות זה "שקר החן והבל היופי".
תגובות