הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] זהירות. לא, הפעם באמת מדובר ביצירה מושלמת מכל הבחינות. אם כבר להמליץ בעורכים- על זאת היה צריך. [ליצירה]
- [ליצירה] תפילה גדולה, אך אני לא מוצא אותה שונה בהרבה מהתפילה הרגילה... טוב, לפחות לא מהתפילות שלי. יש משהו מייאש בתפילה הזו שאבודה מראש. פתחת אותה ב"יהי רצון" והסיום נושא את שם השם על שפתיו. והרי זה היפך ממה שהתפילה אומרת. כי יש שלב שבו הזכרת הקב"ה בשמותיו.. "אבא אני אוהב אותך" וכדו' צריכה להעיק לא בגלל הריקנות, אלא דוקא משום שאין עוד צורך בהם. [ליצירה]
- [ליצירה] זו לבטח ירושלים. אחח! עושה לי חשק לגשם. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש וכלכך מוכר..אבל המילה האחרונה מפתיעה.. והעבודה שכתבת בחרוזים הוסיפה המון לזרימה. [ליצירה]
- [ליצירה] ללא תקווה? [ליצירה]
- [ליצירה] יש!!! אותם מוטבים עצובים בשירך הופכים חגיגיים כל-כך. אהבתי מאוד את כל ההקבלות. במיוחד חלון מול ערפולי מחשבתי... רואים שכתבת אותו בהתרגשות. שירים מסעירים אותך, לא? התמלאתי בסוף ביש. ולכן ועדת ההמלצות מצאה לנחוץ- להמליץ! [ליצירה]
- [ליצירה] מנשקים רק מה שחי באמת. אבל באמת. היכולת להשיג את סוסי האש היא ביכולת לרתום אותם, לעלות על גבם ולהפוך אותם לסוסי בשר, עור ועצמות. ואתה חי כל כך וזועק עד העצם, ועל כן יום יבוא ותצליח את האבנים הדוממות שבכותל להחיות. [ליצירה]
- [ליצירה] את כותבת בפשטות וזה נפלא אבל יש שירים שכדי היה שתעלי את רמת המילים והמשפטים וכן לפעמים שתסלסלי את המחשבה והרעיון ואז כל השיר היה נישא [ליצירה]
- [ליצירה] רק נסיון... קצת התקשתי עם סידור השורות, אבל אני מבין שיש כאן כוונה... יש לי רצון נסתר (כבר לא) לקשר אותו לגמרי לאלול וראש השנה ולשנה. אולי זו הכוונה? "היום הרת עולם" על כן - "עוד לא היית" אפשר להמשיך שורה ואז אין הכוונה לא היית בכלל, אלא "איתי" את נולדת מחדש. כמו כל תהליך הולדה בעולמנו הוא פוגם בזהר 'הנשמה' בירידה למגרש הכדור-רגל הפראי. ה"בועטים" הם אותם כוחות מתפרצים ממנו (הזכיר לי שופר) מהבטן; בה חבויה גם נקודה פנימית טובה מרופדת תפוחים (בועטים את התפוחים?) הדובר בשיר מצד אחד משמש זרועה ל(שכינה?) להוציא את כחותיו שלו לפועל, כשלמעשה בלעדיה הוא לא יכול לבעוט, והיא בלעדיו חסרת ביטוי וקיום. אולי קצת הלכתי רחוק בניתוח השיר, תודו לפחות שזה היה נסיון יפה .. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ,אבל השיר היה יכול להיות יפה יותר לו הקפדת על חרוזים, וחשבת על הרעיון יותר ומה הוא מוסר .הסיום ק- טו-ע. - מעבר לזה, הוא נחמד ואינטלגנטי. [ליצירה]
תגובות