בע"ה.
חורש
בן שלושה
עצי אורן
כל מבוקשי
ולשחק בו תופסת אתך.
ובלילה
כשתלכי
על סלע המחלוקת
אתיישב
ואיוועד לבדי
בהוויה.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוהבת את המקצב.יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] נופת צופים, כבר אמרתי פעם? כשתלכי על סלע המחלוקת * אתיישב *השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה. "מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב" מתוך אוירת השיר הקסום נפרד לעוד יום נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי פה מקצב [ליצירה]
- [ליצירה] מה הקטע? זה צילום שלך או שאת רק עושה לו את האפקטים? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה שזה אותנטי ולא עבר עיבוד, ואם כך זה מדהים. אני דוקא לא רואה בזה משהו כואב, יותר אם כבר איזה שהוא עוז/גבורה למרות הכל הדגל רם ומתנוסס ואפילו שולח זרועות בתפילה אל הרוח. לאהודות, ללא ספק! [ליצירה]
- [ליצירה] קסום [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא! אל תעשו את זה! זה הורג אותם אם נוגעים להם בכנפיים, זה נראה שהם עפים אחרי זה, אך הם מאבדים מהאבקה שיש להם על הכנפיים ואז התעופה שלהם לוקה והם מתים מיאוש. הדרך היחידה לחזות ביופיים המרהיב מקרוב, היא אם נצליח לשכנע פרפר נחמד שיתישב לנו על כף היד, בלי שנלכוד אותו בין ידינו. ובכל זאת טלוש, תודה על התגובה ואגב, השיר הוא גם משל! [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ומרעיד ככפור! [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מתוך עייפותי אני דולה מעיין שנובע מאדמת חמרה אדומה יבשה שהתלחלחה ממכתבייך הנוגעים אל ליבי נוגעים בחלק המודחק בתודעתי נווגעים בשכול. אני מבין אותך מעמק היותי ומקווה שזה רק כשרונך שבדה לו ריגושים של חושך שזה רק דמיונך הפרוע ולא בא- מת. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, כמה נוגה ויפה. ברוך שובך. איזה פלא. איפה נעלמת? [ליצירה]
תגובות