בע"ה.
חורש
בן שלושה
עצי אורן
כל מבוקשי
ולשחק בו תופסת אתך.
ובלילה
כשתלכי
על סלע המחלוקת
אתיישב
ואיוועד לבדי
בהוויה.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוהבת את המקצב.יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] נופת צופים, כבר אמרתי פעם? כשתלכי על סלע המחלוקת * אתיישב *השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה. "מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב" מתוך אוירת השיר הקסום נפרד לעוד יום נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי פה מקצב [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד. רגע, אם מחכה אהבה, אז מותר לעקוף? (הי, גברת, חתן, פנו דרך!) [ליצירה]
- [ליצירה] גמני מצטרף לכל הנ"ל ובאתי על החתום יום זה הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, זה יפיפה, מזכיר לי סיבובי סליחות בלילות אלול הקיציים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. מסכים אם כל מילה מקסים בכל מילה בקשר לשירך צדקת ביתי אין שפיות גדולה מזו, להיפך זה בדיוק הכנה נפלאה לכבוד שבת קודש, במקום שהעניים יצאו מחוריהם לאור כל ההמולה וההתרוצצות שיש באוטובוס מלא מפה אל פה בערב שבת להתיחד עם נשמה כל כך נפלאה כמו זלדה אחת שידעה מה זה טעם שבת קודש וגם כתבה שירים רבים על שבת וערב שבת ובכלל לתת דרור לנפש להשתחרר מכל מיני שמטעס של העולם הזה ממשיים ולגשת אל הדברים מהפן הרגשי והמופשט, זאת טרפיה מעולה, מדיטציה לנפש הכנה משובחת מעין כמוה לקראת שבת נ.ב. אני גם אנסה את זה. תודה על הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] אני נפעם, איך לא ראיתי את זה עד כה? קרבת יותר מדי מהר ויותר מדי קרוב, היית צריך לתת מרווח לצדדים להפנים אחד את השני ולאהבה לצמוח אך מה אני דן ומה אני מבין. הבעה מושלמת! [ליצירה]
- [ליצירה] ובאתי על החתום! כן, גם אני מאד אהבתי, אך דווקא רציתי להאיר שזה עושה לי הרגשה של ישן וטוב, כאילו יצירה ותיקה פה באתר ולא בת פחות משבוע, יצירה עמוקה, בשלה מאד ומשובחת. [ליצירה]
- [ליצירה] דומני שזה דמוני, משהו...?! [ליצירה]
- [ליצירה] חפור עמוק ואל תפסיק, אנחנו מלאים רזים ופלאות. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה- תודה. דיקלוש- אין מילים, רק הרבה תגובות, בכל תגובה את מוצאת עוד מילה להגיד, תודה על המילים הפשוטות, אפילו מילים מעטות שהם בחינת 'אין', עושות הרבה. אני בעיקר כותב שירים, קטעי ה'פרוזה' האלה נכתבים במהלך סדנאות הכתיבה שאני משתתף בהם, רק באופן הזה אני מצליח לכתוב קולח וגם על זה יש כאן ביקורת שזה לא מצטרף, שזה מקוטע, שאולי יש לזה יותר מדי אופי לירי/שירי?! כנפי שחר- לא פגעת כלל, תודה על התגובה הכנה, סוף סוף יש מי שמגיב עניינית, ביקורתית, שמשתתף בתהליך הכתיבה שאפשר ללמוד ממנו. את צודקת בהחלט בכל מה שכתבת, הקדימה אותך חלמונית שאמרה שחסר לה חוט שידרה, זה לא פעם ראשונה שמגיבים לי כך על קטעים שלי, אני מחפש לעשות עם זה משהו, האמת, כפי שכתבתי לעיל, זה נכתב במהלך סדנת כתיבה והרגשתי שזה לא אחד, אך, לא רציתי לוותר על התובנות האלה וחששתי שאם הם לא היו מדוברים בפי אדם אחד, הם היו נאבדים לי. [ליצירה]
תגובות