.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] חלוקת הציונים והז'אנרים, יותר משהיא עושה עוול להדס, עושה עוול ליוצר המקטלג עצמו. זה טוב מאוד להיות במקום שבו השאיפות שלך רוצות להיות, זה גרוע מאוד לקטלג את העולם לפיהן- כי כך היינו מפספסים את פיקאסו, רדיוהד ואתגר קרת- סגנונות מודרניים לזמנם שאנשים עם קטלוג ברור דחו על הסף. אפשר לחלוק עליהם, אפשר לא לאהוב, אבל מימד החידוש והשוני בהם חשוב. וחוץ מזה, תפסיקו לשמוע שירים, תתחילו לקרוא ספרים, אולי תדעו על מה הדס כותבת. בחיי. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] הנקודה הייתה על פתרונות *פלא*, לא שאין פתרונות. ודווקא המטריקס שטוב' מציין מוכיח שהפתרונות הם לאו דווקא במקומות שאתה חושב שהם. יפה ממז, רעיון בלתי שגרתי כאן בצורה. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם הדביל המרנין מכולם. עכשיו צריך לשאול את יאיר מה דעתו. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אה, נזכרתי, כמו תמיד המתנחלים אשמים. מה גם שמדובר באחד המגזרים היותר ייצרנים במדינה, כמו תמיד הם אשמים בכל. כפי שכתבת: " בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת". אז צר לי, ככה העולם עובד. אם אני זקוקה לרואה חשבון במפעל שלי, אני אקח מישהו שמוכשר לזה, למד אתך זה וטוב בזה. הוי! קפיטלסטית שכמותי! להתחשב בענייני היצע וביקוש! אני לא יודעת אם הגישה שלך נובעת מתמימות או מאטימות, אבל לוקחים לעבודה מי שזקוק לו. ולעניין אמהות חד הוריות, בניגוד לנכים או גימלאים, אם חד הורית מסוגלת לתרום לאפייה. אבל מסתבר, שהן לא דורשות עבודה. הן מחפשות נתח בלי לעבוד בשבילו. מבחינת מצב אוביקטיבית כנראה שהממשלה צריכה להשיע בדירבון אנשים לעבודה, ולא ביצירת המקומות. כי מקומות יש. אבל כל עוד הבטחת הכנסה היא לכ-ו-ל-ם, אין סיבה שאנשים ישתתפו באפייה. ולמה באמת כשאפשר לאכול חינם? [ליצירה]
- [ליצירה] אמן ובהצלחה לדוד ד'אור באירווזיון! [ליצירה]
- [ליצירה] מי זה גיא מינץ? [ליצירה]
- [ליצירה] סרוגה היטב שמרווחת. הלוואי עליי. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] מכירים את הדעות שלי, כן? אני חושבת שהתגובות הן כלי אדיר. אני מאמינה גדולה בביקורת. אבל, "נדוש" ו"לא מתוחכם" זאת לא ביקורת. זאת רמיסה. פתיחה ב"ו" החיבור היא נפוצה, והיא עניין של טעם. אני אוהבת את הפתיחה הזאת. כשזה חוזר על עצמו בשורה השניה זה באמת קצת מעייף. כן, השיר הזה עוד לא שלם דיו (לא ברור איך הנחשול הופך לתיקון, המהפך הזה קצת מוטלא) אפקט ההפתעה חוזר על עצמו, ובחיתוכי שורות דרמטיים כאלה העניין הוא לקצר כמה שיותר, אחרת זה מעייף. יעלי, ברוכה הבאה, שיהיה בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, אבל אולי כדאי לחשוב על שמות קצת יותר מאתגרים לתמונות שלך? בנוסף, גם כאן וגם ב"חומה", הזוית שלך טיפה נמוכה מידי יחסית לאובייקט, והתמונה קצת נמרחת לגובה, כמו צללית. וחבל. [ליצירה]
תגובות