[ליצירה]
....ובלכתי בשביל האפל,
תועה,
הבחנתי לפתע בשביב אור
המרמז להמשך דרכי,
פסעתי מהססת ובוטחת
בשביל ההולך ומתבהר.
נחלה,
אי מבטחים נראה באופק.
זרזיף מחודש החל ממלא את אשר יובש.
ליבי ששכח זה מכבר רגש מהו
חזר למלא יעודו,
חדש ומוכר.
ואהוב.
באתי לי,
שבתי לי א-לי,
אל ארצי,
אל מולדתי,
אל אהבתי.
אהבתי.
ברוך השם. :)
תודה אפרת.
תגובות