אני עוקרת. אני עוקרת את העץ ותולה אותו בחדרי. שם בין קורי העכביש הוא מחייך לי חיוך רחב. "את זוכרת את השנים בהם כיתתת רגלייך למסוק את זיתיי את החורפים הגשומים נשארת נאמנה כשטבעו רגלייך בבוץ". לא השתנה דבר. "דבר לא השתנה ".