תודה מקרב לב לכל המגיבים ללא יוצא מהכלל וגם לאלה שעוד יגיבו.
ולשאלה איך עשיתי זאת: באומנות! תשובה מתנשאת?
לא ולא!
הבד מכוסה בשכבות צבע זה על גבי זה, כל צבע אשר מראש מותאם למקומו הוא ונמרח על ידי שפכטלים.
כל צבע חדש העולה על הקודם מתבציע רק לאחר יום
וכך הלאה עד אשר אני מקבל את הגוון הרצוי לי שישלוט למעלה ושוב ממתין יום.
וכאן באה העבודה המקצועית שלא ניתן כמעט להסביר אלה להראות את ביצועה דפקטו.
כל הצבעים חיבים להיות זהים ומאותה המשפחה בכל שטח ושטח לפי הגוון שנלקח בחשבון מתחילת הציור.
תודה לכם:
חיים
[ליצירה]
תודה מקרב לב לכל המגיבים ללא יוצא מהכלל וגם לאלה שעוד יגיבו.
ולשאלה איך עשיתי זאת: באומנות! תשובה מתנשאת?
לא ולא!
הבד מכוסה בשכבות צבע זה על גבי זה, כל צבע אשר מראש מותאם למקומו הוא ונמרח על ידי שפכטלים.
כל צבע חדש העולה על הקודם מתבציע רק לאחר יום
וכך הלאה עד אשר אני מקבל את הגוון הרצוי לי שישלוט למעלה ושוב ממתין יום.
וכאן באה העבודה המקצועית שלא ניתן כמעט להסביר אלה להראות את ביצועה דפקטו.
כל הצבעים חיבים להיות זהים ומאותה המשפחה בכל שטח ושטח לפי הגוון שנלקח בחשבון מתחילת הציור.
תודה לכם:
חיים
[ליצירה]
יוצרים ומגיבים יקרים!
בהקשר לשאלות שלכם, אני מבין שאתם רוצים לדעת
למה התגרשתי. כל שאוכל לומר הוא שצר לי, שכך הבנתם את הדבר! זהו שיר המתאר, איך פרידה
מחיי נשואין צריכה למעשה להתבצע...
אין לי אישית שום נגיעה למצב זה, או המתקרב אליו.
חיים
[ליצירה]
ברצוני להגיב ברשותך שוב על יצירתך זו:
התודה אהבתי מאד והדיבור על הצבעים לא סיפק אותי.
מבלי לנתח את היצירה הנפלאה הרי שאהבתי אותה בגין הטכניקה המקסימה בה ביצעת את הציור.
השילוב הנהדר שבין שגל לראובן רובין והבריחה עם אי
הצמדות לפרופורציות יותר מידי היא שעושה את היצירה לנהדרת.
ושוב תודה:
חיים
תגובות