שם בדוי שלום לך!
אני אוהב את יצירתך זו מורגש הרצון שלך להתקדם בשטח זה!
נסה גם צבעים אחרים הכוונה לסוג של צבעים אחר!
היצירה מקסימה כשלעצמה!
תודה לך:
חיים
רק עבור סתיו לשם!
כמה תגובתך הייתה נכונה זה סיגנון הנקרא בשם:
נאיבי והוא מאד פופולרי וידוע הביצוע כאן מושלם
טכניקה מלאה ויסודית ציור מעולה.
תודה כי שוב נהנתי מהיצירה:
חיים
[ליצירה]
מומלץ מאוד!
לשחק עם מילים תמיד אפשר. הברקות ושנינויות, הכל.
אבל כזה סיפור, זה משהו נדיר... (אבל מצוי בדף היוצר של הכותבת)
עצבן אותי היחס של ירון:"בשביל זה היא פה."
[ליצירה]
[ליצירה]
היא באמת היתה יחידה במינה. שמעתי שהיא היתה גם ציירת.
[ליצירה]
בס"ד
נכון ומעניין מאוד, למרות שלא הבנתי הכל, תמיד נדמה לנו שפעם היה יותר, וזה לא כך. יש פסוק מעניין בקוהלת (פרק ז' - מצאתי בגוגל) "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה."
[ליצירה]
בס"ד
לאחר העיון ביצירתך הנ"ל (ולמרות שלא הבנתי הרבה)
הנה תשובתי.
כמו כמה מהמגיבים שם, אני לא מבין ולא מקבל את העיקרון של קאנט שקיים = מושג בשכל, מסיבה פשוטה. האמונה כפי שלמדתי אותה (ולא מעניין אותי כרגע אם שפינוזה כן סתר או לא סתר את היהדות) היא שאת הא-ל אי אפשר להשיג. לכן אם השגת את הא-ל, לא השגת כלום.
כללות הכל - אם היא נתפשת היא לא יכולה להוות הגדרה לקב"ה ואם היא לא נתפסת אזי היא חסרת משמעות לטענתך.
"הרי אם אי אפשר להגיד שום דבר על אלוקים, הרי המשפט "אלוקים קיים" הוא נטול משמעות כלשהיא- בין לוגית, בין לגבי חיינו." - הוא קיים, נתן לנו 613 מצוות ועדיין אנחנו לא יכולים להגיד עליו כלום.
אבל בעצם אנחנו יכולים להגיד עליו משהו. תמיד נוכל להגיד עליו שאי אפשר להגיד עליו כלום. נכיר אותו על דרך השלילה: כל דבר שנשיג יראה לנו שהקב"ה גדול יותר מזה. לעניות דעתי זה אומר הרבה - חשוב על זה.
לבסוף - אתה כל הזמן מבקש שנענה לך רק בטענות קבילות על פי מדעי הרוח. במקום זה, תסביר למה אתה דוחה טענה מסויימת שלנו. אם אתה מביא איזה כלל שאיזה פילוסוף אמר, תוכיח שאכן הוא מפריך את הטענה שהעלינו. בשבילי זה שאמרת בשם קאנט שקיים = מושג בשכלינו לא אומר כלום, כי מאיפה לי שקאנט צודק? כנ"ל לגבי כל דבר שכתבת אי שם. בשום אופן אני לא אסמוך בעיניים עצומות על קאנט או כל אחד אחר ונדמה לי שתסכים איתי על זה.
[ליצירה]
בס"ד
אכן יצירה למופת. החריזה טובה, הלשון יפה. הבעיה היא שזו נראית כמו שירה בסגנון ישן, היום הרוב זורקים את החרוז ככלי אין חפץ בו. לא שאני נגד חריזה, להיפך. אני מאוד אוהב חריזה. אבל בדרך כלל השירה מהסוג הזה, שמוכיחה אותנו על פשעים שלא ביצענו, מושרת בסגנון המודרני. ליתר דיוק - הפוסט מודרני. פוסט ציונות ופוסט מודרניזם הולכים יחד.
בכל אופן, כשכוחות צה"ל הגנו על עם ישראל מפני המוני צבאות ערב וזכו גם לשחרר שטחים של ארץ אבותינו, קרה שתושבי הכפרים ברחו מרוב פחד לארצות ערב. אז די לשקר - לא גירשנו אף אחד.
תגובות