ואני, בעת שתקע קול השופר
מתוך הקלרינט- נרעדתי.
כאשר אבדתי- עבדתי.
בשלהוב הניגון,
בהתעלות הריקוד
בכיווצי התפילה
בריכוז הלימוד.
כל חיי
צורבת בתוכי את השילוב הזה,
והוא כמשא העול וכשמחת המתנה---
אותיות אש שחורה
על גבי קלף של אש לבנה.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... נורא נורא יפה, ואצילי. מרחיב את הנפש (באמת!). [ליצירה]
- [ליצירה] .. היי, איך לא ראיתי עד עכשיו?.. מתוק מריר. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כשתלך ובפיזור נפש תאמר לי "בואי", אל תתפלא אם אלך אחריך במדבר, בארץ לא זרועה, וגם אל הארץ המובטחת. (סתם עלה לי בראש כאסוציאציה לשיר..). [ליצירה]
- [ליצירה] .. אויש, במ'ת, ילד... ממך ציפיתי ליותר (: אתה יודע, סאב-טקסט, לקרוא בין השורות וכאלה...P: --- עכשיו ברצינות: קודם כל, מי אמר שהוא כל היום יושב ומנגן בחדר? כתבתי "בלי להישבר כמוני, בלי לפרוש, בלי להרים ידיים"- הוא נמצא בסדרים. הוא לומד, כן, הוא מנסה.. אבל בכ"ז, נשבר לפעמים. מרים ידיים. ושוב חוזר, עולה ויורד, רצוא ושוב. וזה לא מתחיל ולא נגמר בלימוד בסדרים... ה"לטמא" זה לא מהלנגן בחדר, נו... אם אדם מעיד על עצמו שהוא מרגיש שהוא מטמא את הסביבה, כנראה יש לו סיבות מוצדקות לזה. ויש גם עולם מחוץ לישיבה, ובנאדם בהחלט יכול להרגיש שהוא נטמא (או נטמע..) בו. וזה בנאדם שאכפת לו. כי הוא מנסה, למרות שקשה, למרות שמייאש לפעמים. אז כן, אכפת לו מדברים שהרב קוק כותב, והדברים האלה נוגעים לו ללב, ולקרוא לו "הרב" זה לא מתחסד בעיניו. גם לא בעיני. ואגב, לא צריך ידע נרחב כדי להכיר מושגים כמו "קליפות", "גרעין" ו"ללקט ניצוצות". עובדה שאני מכירה, והנה- אני לא למדתי בישיבה... לגבי הנגינה- לא 'דעת, אני לא מנגנת... (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי, כל כך נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] .. ואחרי שאני יושבת פה חצי שעה על הפוטושופ כדי להבין בדיוק איך עשית, שתי הערות: -מה שהורס לחלוטין זה המוט האלכסוני של הגדר, שנאלצת לחתוך איתו, אבל התקבל "מודבק" בצורה מלאכותית לגמרי. החיתוך ממש לא מדויק ורואים שזה "גזור". אני מציעה לך לעשות חיתוך מדויק (מהתמונה המקורית, לפני הFLIP HORIZONTAL), ו"להשלים" את החלק החסר כך שהמוט יגיע עד למטה ויראה אמין. -מה שעדיין לא קלטתי איך בדיוק עשית, זה איך הצלחת "להעלים" את הראש של החייל הגבוה (שהיה בתמונה המקורית הכי משמאל) מאחורי הראש של החייל הנמוך, אחרי שעשית FLIP. כלומר, אפשר עם כלי הSTAPM והכל, אבל נראה לי שהשתמשת בשיטה אחרת. אשמח לטיפ. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בדיוק ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ומי כמוני שידעה את הגוש החוסם בגרון בלשיר לבד אל הרוח שחיבקה את עצמה בלילות אבודים ובכתה סתם כי קר וצחקה על הפאתטיות, שהלכה אל הדואר סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב-- (ומצאה בסוף כתובת :)-- יודעת אֶת שאָת ויודעת אֶת שתהיי ומוסרת לך חיבוק חם וטפיחה על שכם. שווה לחכות. [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו, איזה יופי! איך זה שרק עכשיו ראיתי? תמונה מצויינת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו. וזה לא פשוט. ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול. ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד. ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום. --- ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה. בע"ה. |חיבוק גדול| ושבת שלום.. [ליצירה]
תגובות