על חוטי החשמל ליד ביתי מצאו מקום שבעה שחרורים כהיי נוצות וצהובי מקור כל אחד ישב על חוט משלו. והשמיני העדיף לדאות ונוצה, שנשרה, בפיו. ואז פצחו במנגינת חיזור. כל שחרור תרם תו משלו. וכשסיימו, עפו לתוּר אחד אחד לבחירת לבו, שנענתה לצלילי חיזורו.
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
השיר הזה הוא אחד השירים היותר יפים שקראתי באתר. אינני חושב שצריך להוסיף או לשנות. אף על פי כן יש משהו בהערה של יורם . אני חושב שלשבץ את המילים האחרונות בבית שתואם את המבנה של הבתים האחרים, לא היה מוריד מערכן ואולי אפילו מדגיש אותן. ככה הן נשמעות כשתי מילים שאת רוצה להגיד אותן, אבל הן לא חלק מהשיר. השיר נועד לתת פאן פיוטי לשתי המילים האלה וחבל להפריד אותן. כדאי לנסות רק כדי לראות איך זה, ושוב, מבלי לפגוע בשיר המקורי, שהוא מקסים .
[ליצירה]
כנפי שחר שלום,
כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך.
[ליצירה]
לו הייתי לוז, והיה לי עפרון פחם הייתי משרבט את האותיות הבאות:
מ ד ה י ם ,
מ ר ת ק ,
ע ו צ ר - נ ש י מ ה .
אני חושב שגדולי סופרי המדע הבדיוני היו מייחלים שתצא מתחת ידם יצירה כזאת. שילוב של דרמה אנושית נוגעת ללב במדע בדיוני מפלצתי הופך את המדע הבדיוני ללא כל כך בדיוני ולכמעט מציאותי.
כתובת שכתובה על הקיר בכשרון ספרותי הראוי לכל המחמאות. לפי הדברים שכתבת בעבר צפיתי ממך לגדולות, אבל זה עולה על כל המצופה. מחכה בסבלנות ליצירה הבאה.
[ליצירה]
הצגה מדהימה לבעיה כאובה. נושא שבטאת אותו בכשרון רב. לא נעים להודות, אבל לפעמים גם אנחנו נגועים בגזענות, והשיר שלך מציג לנו את עצמנו בראי.
את העובדים הזרים אנחנו הבאנו לכאן שימלאו את מקומנו בעבודה, וכעת ....."הכושי את שלו, הכושי יכול ללכת" כמו שנאמר בפתגם.
[ליצירה]
יש לך את זה.
יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה.
[ליצירה]
כנרת,
אכן כל השירים הולכים אל הים, והים איננו מלא. יש מקום גם לשירים של הפרברים וגם לשירים שלי. כל שיר מגיע מנחל אחר ומעורר גלים שונים. תודה על התגובה. מסר
[ליצירה]
היצירה הזאת גרמה לי להרגשה מוזרה. בעצם קרה לי דבר דומה למה שקרה לך עם רחלי. היו קטעים שנשבתי בקסמם, וקטעים אחרים שרציתי לדלג עליהם ואולי לא להמשיך להיפגש איתם. התחלתי לחשוב אם מותר בכלל להתעלל ביצירה ולבחור מתוכה את מה שמוצא-חן בעיניי, אבל האמת היא, שאהבתי את הדרך בה נפלת שדוד לרגליה ותסלח לי, אבל כמעט גרמת לי להתאהב בה, ורק יצירה טובה יכולה לגרום להזדהות כזו. אז לא נורא אם זרקתי חלק מהיצירה.
לסיכום: אני מאמץ את הגישה שלך: לכתיבה אין כללים, ומרחיב אותה - גם לקריאה אין כללים.
בתנאים האלה אני מזמין עוד כאלה. מסר ברור?
תגובות