הדהודי מנגינות
אות ועוד אות
שולחים איתות
לעבר דמות
מסתלסלת בעשן
בין החומות
בחדרי הצריח
תחת משמר
מנעול ובריח.
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ---- קחני למעלה? ההיית שרויה בדיכאון כשכתבת שורות אלו? אני מקווה שמצבך השתפר מאז [ליצירה]
- [ליצירה] ---- מילים גבוהות יחד עם עוד תיאורים חושניים יצריים :-) ידע בהבניית מבנה השיר יפה [ליצירה]
- [ליצירה] --- יש כמה שמות ליופי :-) יפה [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! עיבוד חפשי לפסוק המיתי: "השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" [ליצירה]
- [ליצירה] --- רב תודות על המשוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ואו זה מפחיד להיות שוב מאויים על ידי צללים מן העבר, גבר מאיים או לחילופין אשה מאיימת. [ליצירה]
- [ליצירה] בלב באר שבע ג'יפא קטלנית בור באמצע טבע ובועה רדיו -דורסנית. וקאקס ודרעק נשפכים ושפכי כימיקלים ממערה ומעייני עמבה מפכים וריח איום ונורא. ואד רדיו אקטיבי יעלה מרוב שמש וגז לא טבעי מהריח של ליל אמש. וירושלמי שם כיסא נוח ויושב לכתוב את השיר ולא יתן לשכוח לבני כל העיר אלא אך לגנוח ואת דעתם להמיר [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו ניתוח לעניין התייחסות למבנה השיר: הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול. מבחינת קומפוזיציה: אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל. הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי. בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק: "לאור החמה, אל תת לכם שקוע" ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר) "עמוד השחר של התקווה יבהר" [ליצירה]
- [ליצירה] תודות :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקלקל קשרים רומנטיים? זה קשור בעיקר בה צלע נוספת נכנסה לטלנובלה המוזרה הזו: א, בן פולק... [ליצירה]
תגובות