כששכבתי שם,
נשמתי פרושה כולה, רפויה
ומעליה צילך
כמו מגדיר רק את קווי המתאר—
יכולתי לראות שם
בחושך סמיך
ודרך שכבות שכבות
של מחיצות,
לב גואה
ועולה על גדותיו
ונשפך אל תאי הזיכרון שלי
שקלטו
ושקטו.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... דווקא אפשר להגיע לתוצאות לא רעות בצביעה של תמונת ש/ל, אבל כמובן שזה לא יראה כמו הדבר האמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לעניין הצורה, את כותבת את עצמך מצויין. ולעניין התוכן, מי כמוני מאמינה שההכרה היא מחצית הדרך. לפחות. גם אם היא כרגע על דרך השלילה, על מה שאין לנו ולא יהיה. ההכרה שאין לנו היא מחצית הדרך אל מה שיש ועוד יהיה. פעם, כשצורה עוד היתה כחולה ופשוטה, היה מקובל לשלוח כאן חיבוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו, איזה יופי! איך זה שרק עכשיו ראיתי? תמונה מצויינת. [ליצירה]
- [ליצירה] .... שוס. (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... רן, באמת... זה ממש לא מדבר על הביורוקרטיה של התפילה. הבעיה היא לא בביורוקרטיה (אם כך אתה מתעקש לכנות את התפילה הכתובה..). הבעיה היא בנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... רן, אני ה-מו-מה! 3 שנים לא להיות בירושלים?! ההההעעאא?! באמת תתבייש לך.. לסחוב אותך ביד לריקודגלים או שתצליח ללכת לבד?.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כלומר, יפה מאוד, אבל לא יפה לעשות דבר כזה לקוראות תמימות! [ליצירה]
- [ליצירה] ... רק רציתי לומר שהחייתי את היצירה. נראה לי שזה בסדר עכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אין תחבורה ציבורית!! תצטרכי לבוא בטרמפים כדי להרביץ לי. אם אני אמרתי שאת חמודה, אז את חמודה וזהו. הסי. [ליצירה]
- [ליצירה] . הו. מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה]. *מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו. אז מה אם יש לי משבר כתיבה? אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד? אז כבר אי אפשר לומר משהו? עזבו, אני צומית במיוחד היום. [ליצירה]
תגובות