לפעמים ...
הפסיחה
על שתי הסעיפים ,
היא היא זו שמאפשרת ,
לצאת מבין המצרים .....
איש אחד
-
כותב כשאין כבר על מה לחשוב ....
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שנוני! [ליצירה]
- [ליצירה] פשששש נרשמה התרשמות. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני אוהבת נפלא הקצר הזה [ליצירה]
- [ליצירה] איש אחד! מזל שהגיבו לזה וראיתי.... כי זה קצת ברח לי. וזה ממש יפה =) סו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה צדיק! אבל מה לך עם המיזרחניקיזם המכנסיימי הזה?! [ליצירה]
- [ליצירה] ווי! איי לאב יו איש אחד! איזה כיף לקרוא את זה אגיין אנד אגיין. היר איי אם, קופצינג פרום אינגליש טו היברו, פוסח לי משפה לשפה. כל כך כיף לעיניים לקרוא, ולפסוח כמו על סקייטבורד ממפלס למפלס בטקסט הקדוש. והכי חשוב, נפשי צהלה בקרבי בעת הקריאה. חן חן! [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו, ממש ממש אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו , תודה ... ממש "אחרי בלותי היתה לי עדנה..." ((: (פתאום נזכרתם להגיב על זה) אז ככה הרעיון מבוסס על הקשר בין פסח לתשעה באב (שיוצא תמיד באותו יום בשבוע עפ"י הלוח כפי שהוא מסודר בימינו) הקשר הזה מוזכר גם במדרש (לשאלתך מר נפש...) ו....כן (גם זה לשאלתך נפש (: ) כשכתבתי את המשפט התיחסתי , למצב הדתי שנוצר בעקבות השיבה לארץ (ועוד , ואכמ"ל) ולפתע הבליח הרעיון שאפשר אולי (???) לתרץ אותו חלקית , כך ..... הסבר מספק ??? בכל אופן תודה לכו-לם חיממתם את ליבי .... שבוע טוב . [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף שאתה מגיב...ככה זכיתי לקרוא ממך....אהבתי. תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] יפה !!! יפה מאד אפילו ... ויאה לי"ט בכסלו ... אם כי נראה שהפרוש שהבאת סותם את הדברים יותר מאשר מבארם .... [ליצירה]
- [ליצירה] וואללה חמוד ... מביט : נראה לי הנונסנס שגם במציאות זה פשוט כך .... לא ??? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב אז ככה תיארתי לי , שהרעיון לא יהיה לגמרי מובן , ואני מקוה שאצליח להסביר .... השיר הוא על שבועות ויש בו כמה וכמה ענינים הקשורים לחג הזה , הרעיון הבסיסי הוא איך ה"ימים הרבים ההם" של לפני פסח (פסח כמטאפורה של זמן היציאה מהמצרים , כפי שנרמז בבית הראשון של השיר) חוזרים ומחזירים איתם את המציאות העירומה והכמעט מושפלת (כאן הרמזים לרות ובועז) ע"י ספירת העומר למקומם הראוי , כשהספירה היא גם תהליך של בירור עצמי עם המציאות .... כאשר בסוף הספירה , מגיע הרגע בו שנראה שהכל כבר תוקן , ועוצרים (שבועות נקרא עצרת בחז"ל) וגם את החמץ (קרבן שתי הלחם המוקרב בשבועות) אפשר לקרב אל המזבח , ואז האדם שעבר את כל התהליך עומד ורוצה לקרוא מקרא קדש (כמו שכתוב בפרשת אמור , "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש") אבל כיון שכל התהליך קשור מאד לחומר (כפי שרמוז גם מכך שמדובר בשדה , וגם מענין רות ....) יש הרגשה שסיום התהליך מחייב את השאלה/תמיהה האמנם קדש ?! התשובה היא כמובן כן , אבל מבחינת כותב השיר , זה נראה בהחלט מפליא , שכל החול הופך כך פתאום לקדש .... זה הרעיון באופן כללי (יש כמה ניואנסים על היחס בין רות ובועז , שמהוים איזושהיא מטאפורה , שאני מתקשה להסביר במדויק , אני מקוה שעכשיו זה יובן מההקשר...) איכשהוא נראה לי שהפרשנות הזו יותר טובה מהשיר ....לא ??? (((: חג שמח . [ליצירה]
- [ליצירה] חביב אלא שנראה שהפואנטה של הסוגיא שם פוספסה .... או שבעצם היצירה מסבירה למה עדין יש נזקים ... אם כן זה לא מספיק חד לטעמי . בכל אופן יפה ומענין .... [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד אהבתי . אבל...נראה לי שהרעיון לא מעוצב באופן מספיק ברור. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] מתאר ממש יפה ומדויק את המעבר החד (עד כאב) בין אמת מה נהדר , להמשך ... בין כך ובין כך , שיהיה חג שמח מאד לכו-לם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מענין ממש... יפה .... (בעיקר כי סוף השיר פותח לך הבנה חדשה ... וגם כי ההבנה הזו שאמורה להיות ממש קשה , נאמרת במין קלילות כזו ...) מה שאיכשהוא מעורר מחשבה . [ליצירה]
- [ליצירה] חחחמוד... חייכתי (בעיקר משלושת הטיפוסות הראשונות .... וד"ל) ומהסיום ... (את הטיפוס הרביעי אני כמעט לא מכיר ...) עכשיו צריך את התשובה הנשית ... שבת שלום , יא שובינסט . ((: [ליצירה]
- [ליצירה] ואני אומר שהילד (מהמונולוג) צודק , אין שום ענין לזכור מה קרה בהסטוריה , אלא את הלקחים שיש להפיק מזה . התבחבשות ב"אבל" אמנם גורמת להרגיש טוב עם עצמך . (שאתה לכאורה פטור מאחריות למה שקרה , ויותר מכך למה שקורה ויקרה ...) אבל לא ממש משנה את המצב . ): זה הבדל בין חז"ל שעיצבו את התעניות לימים של חורבן , וימי הודאה לימי של הצלה והצלחה . (חנוכה ופורים בעיקר) לבין ה"מורשת הציונית" שמנסה לקבע תחושות ומסרים מסוימים , שלא במסגרת הדינמיות של הזמן , וממילא גורמת להשכחת הלקחים ... (הנושא קצת יותר מורכב אבל לא משנה ...) ערב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אממממ . חביב . וד"ל . :)))) [ליצירה]
תגובות