בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
ובכל זאת,
בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
[ליצירה]
מזכיר את השיר של ריה"ל זצ"ל
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
ואני אומר
שהילד (מהמונולוג) צודק , אין שום ענין לזכור מה קרה בהסטוריה , אלא את הלקחים שיש להפיק מזה .
התבחבשות ב"אבל" אמנם גורמת להרגיש טוב עם עצמך . (שאתה לכאורה פטור מאחריות למה שקרה , ויותר מכך למה שקורה ויקרה ...) אבל לא ממש משנה את המצב . ):
זה הבדל בין חז"ל שעיצבו את התעניות לימים של חורבן , וימי הודאה לימי של הצלה והצלחה . (חנוכה ופורים בעיקר) לבין ה"מורשת הציונית" שמנסה לקבע תחושות ומסרים מסוימים , שלא במסגרת הדינמיות של הזמן , וממילא גורמת להשכחת הלקחים ... (הנושא קצת יותר מורכב אבל לא משנה ...)
ערב טוב.
[ליצירה]
טוב אז ככה
תיארתי לי , שהרעיון לא יהיה לגמרי מובן , ואני מקוה שאצליח להסביר .... השיר הוא על שבועות ויש בו כמה וכמה ענינים הקשורים לחג הזה , הרעיון הבסיסי הוא איך ה"ימים הרבים ההם" של לפני פסח (פסח כמטאפורה של
זמן היציאה מהמצרים , כפי שנרמז בבית הראשון של השיר) חוזרים ומחזירים איתם את המציאות העירומה והכמעט מושפלת (כאן הרמזים לרות ובועז) ע"י ספירת העומר למקומם הראוי , כשהספירה היא גם תהליך של בירור עצמי עם המציאות ....
כאשר בסוף הספירה , מגיע הרגע בו שנראה שהכל כבר תוקן , ועוצרים (שבועות נקרא עצרת בחז"ל) וגם את החמץ (קרבן שתי הלחם המוקרב בשבועות) אפשר לקרב אל המזבח , ואז האדם שעבר את כל התהליך עומד ורוצה לקרוא מקרא קדש (כמו שכתוב בפרשת אמור , "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש") אבל כיון
שכל התהליך קשור מאד לחומר (כפי שרמוז גם מכך שמדובר בשדה , וגם מענין רות ....) יש הרגשה שסיום התהליך מחייב את השאלה/תמיהה האמנם קדש ?!
התשובה היא כמובן כן , אבל מבחינת כותב השיר , זה נראה בהחלט מפליא , שכל החול הופך כך פתאום לקדש ....
זה הרעיון באופן כללי (יש כמה ניואנסים על היחס בין רות ובועז , שמהוים איזושהיא מטאפורה , שאני מתקשה להסביר במדויק , אני מקוה שעכשיו זה יובן מההקשר...)
איכשהוא נראה לי שהפרשנות הזו יותר טובה מהשיר ....לא ??? (((:
חג שמח .
[ליצירה]
יפה !
כנה ואישי ומאד נשי וגלוי (אפילו קצת יותר מדי אולי , בשבילי כצופה מבחוץ [ממין זכר יש לאמר...]) אבל ממש יפה , ו...חורג מהמבט הכ"כ ידוע מראש ...
אולי בגלל שמודע גם למשמעותו של הכיסוי ...
בקיצור קבלי הערכתי .... (:
[ליצירה]
אוי נעל נעל
איך אתה מצליח להתעסק בכל הנושאים ה"בעייתים" האלו , מנוקדת מבט כזו אנושית .
יפה , למרות (אולי בגלל???) שאתה גורם לי להזדהות עם שאלות ומצבים ש... לא הכי מתאים לי להזדהות איתם ...
[ליצירה]
אובג'קשיין
בסוף משהו יעזור, אפילו אם היא תתעקש שלא.
....ברור שאם היא תרצה שזה יקרה כל הסיכויים, שזה יקרה מהר יותר...
הטהרה, היא המצב היסודי של האדם, הטומאה מצב זמני. (אפילו אם הזמן הזה יחסית ארוך לפעמים )
[ליצירה]
תגובות