לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
---
שיצטרפו כולם, זה טוב!
אני, ממזר, ממש לא סנוב,
וזה לא מקומם אותי
אם קצת חורזים בעגלתי.
אגב- מזל טוב! יא- בא- יֶה!
אתה בכלל מזל אריה!
(זכוּר לנו ממזר קטן
איך התחזית לסרטן!)
אגב מרב (אתה זוכר?)
מזל אריה...ולא אחר!
.
[ליצירה]
כאן מרב
כאן מרב
"איזה חג תאהב"
אשר כבר שנה עוקבת
על שרשור זה ומתלהבת
אומנם איני כמו אבי
שיודע הוא לחרוז להפליא
אך אולי קיבלתי בתורשה
את המוזה שלי החדשה
כי אחרי כמה שנים
התחלתי גם אני להפנים
את היופי בשרשור זה
שבזכות אבי וממזר הוא כזה.
וכאן את ברכותיי אומר
לשנה חדשה כלומר
שירבו זכויותינו כרימון
ונשמח ונחגוג המון
שנה מתוקה וטובה
לכולכם ממני באהבה
המשיכו לחרוז כאן חרוזים
ולכתוב שירים עם רמזים
ממרב עמירם שלאתר מנויה
לשנה הבאה בירושלים הבנויה
[ליצירה]
סוערה (בכוס מים) יקרה, עניין ההיסחפות כאן אינו רלבנטי. מבחנתי לכל היותר זו היתה תפיסת טרמפ על שיר מסוים (טרמפ לחן כמו שממזי קורה לזה) כדי לנהל דיון חשוב לכשלעצמו. זה שהדיון יצא מגדר פרופורציות ביחס לשיר עצמו (מה שנכון) זה לא עושה את הדיון העקרוני לפחות אקטואלי. ואגב, גם אם דברים מסוימים גורמים לך לגחך זה עדיין לא עושה את העמדה שלך לנכונה יותר. ואני אגב כתבתי את מה שכתבתי כאן רק כדי למחות על גיחוך מסוים ובלתי מוצדק שהוצא מהקשרו.
[ליצירה]
---
לרווקה אשר חורזת
- זוהי אכן גישה נועזת
לדפוק על דלת שדכנים
ובכן...לי יש שלושה בנים
אחד מורעל על הצבא
(והוא לפני שרות חובה!)
שני - בעקבותיו כבר בא
שלישי - בעקשנות רבה
טוען שלא ייתן כתובה
לפני היות ל...בר מצווה
ראשון טלה, שני הוא שור
והשלישי - עקרב טהור
ובכן...אמרי ..בין השלושה
במי תרצי ? בחירה קשה???
[ליצירה]
----
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
[ליצירה]
[ליצירה]
ממזר פרחים כואב
"ממזר פרחים כואב זה מה שאת אוהבת"...
וזה אכן מה שאהבנו אצלך
קריצה קצת ממזרית, פריחה קצת מלבלבת
ימין שמקרבת, עם שמאל שלא דוחה
נכנסת לחיינו, ובאופן וירטואלי
הפכת להיות בן-בית, לא ממזר
בעט מושחז, בחריזה פנומנאלית
היית גם בן-בית גם בן-פזמון-חוזר
ממזר, לולא בעגלתי חרזתָ
היו ימינו שוממים, זאת לא אכחיד
הן רק אתה בכישרונך תמיד העזתָ
גם להרים להנחתה, גם להנחית
היית לי כמו הד, כמו בת-קול חוזרת
וכיף היה לכתוב ביחד בדואט
וכנראה על זה אמרה המשוררת:
אבוי, אבוי לשיר, אם אין, אם אין לו הד
ואם כבר מדברים כאן על משוררים
אתה עכשיו כבר בטח משרשר
עם אלתרמן ושלונסקי וכל האחרים
ועם קישון אתה מחליף הומור כשר...
ממזר פרחים, כואב לדעת שאתה
אינך יותר איתנו, ואין מי שיגיב
ואין מי שְיַרים להנחתה
בחרוזים קסומים, ובחיוך מגניב...
נכתב במלאת שנה למותו של אריאל פויר ("ממזר פרחים"). השיר הודפס בחוברת לזכרו, ומפורסם כאן על דעת משפחתו, בגעגועים לחיוכיו הכתובים
תגובות