לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
אורי עמירם
-
בן 47, נשוי ואב לארבעה. מנהל מכירות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- תודה רסיס, תודה באמת שהצטרפת לדואט ודרך אגב גם החמאת על המשקל של הפואטה ובאשר למסרים - הם מסתבר - לא מסעירים כי לדידו של הממזר השיר הזה, כך מסתבר הוא רק תשדיר שרות תמים לחשיבות האטמים! (ומול ממזר כל כך בוטח מי כבר אני- שאתווכח?) [ליצירה]
- [ליצירה] --- איך זה שאיש לא הגיב עד עתה ? יצירת מופת. [ליצירה]
- [ליצירה] אפילוג כבר תם הוויק-אנד כאן בחו"ל צריך לחזור אל המסלול וגם מרב בת-הנדודים צריכה לחזור ללימודים לכן לכל המשרשרים (ובמיוחד לממזרים) נאמר תודה על הפיוט בא זמן לשוב לפרטיות! וכדי ש- להסיר ספק נאמר לכם משם הרחק: מרב איננה למכירה והיא בת-ישראל כשרה! לא בת-תימן וגם לא צפונית כי אם לעת-עתה "קייפטונית" והיא איתנו מתעתדת לחזור בסוף גם למולדת! וכהוכחה לכך פה שמתי שוב שיר ראשון שכאן פרסמתי ראשון פרסמתי - לא בכדי כי שמו הוא נוף מולדתי: באבי המזדקן כבר זרקה שיבה טובה שם הבית מתרוקן שם אימי האהובה אורלוגין עודו נושם כל שעה עודה קצובה בעצבות שאין לה שם כאן נולדתי, כאן אגווע מקצה ועד קצה בעבותות אהבה נקשר אל נוף מולדתי נבלע בתוך כאבה אם ארצה או לא ארצה הייתי כאן בעבר בטרם עוד נולדתי הייתי כאן בעבר עד קצווי הזכרונות עוד מושיט ידי לגעת עד קצווי אלפיים שנות בארץ חרבה עד ליום שהוא לא יום תפילתי מתגעגעת עד אשר יבוא הלום האיש שעוד לא בא כאן ביתי, כאן רחובי כאן באבן חצובה ונרשמת בתווים ילדותי העצובה בקירות אזוב עולה באוויר צינה שלווה כאן אשוב ואוולד כאן ודאי שנית אגווע [ליצירה]
- [ליצירה] אמונה- תודה שהתחלקת איתי בצמרמורת. האמת היא שפתאום שמתי לב שחלקם הגדול של השירים שפרסמתי כאן באתר מספרים את הסיפור הזה עצמו. מה שאולי עונה לשאלתך... [ליצירה]
- [ליצירה] --- נושא אלומותיו - נוסע לא מוטב? זה היה אמור להיות משחק מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] ------ מדוע לא אישן יוסף ?! (אתה מתחיל להתחצף או שמא רק להתבדח...) - למדתי מיוסף שמח! אם כך או כך - צודק אתה אני חוזר אל המיטה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- פנויה = סבבה? - נו, נניח... אכן הדיזאונאנס מצליח בשעת הדחק, לתעתע ואת הנפש לשכנע שאם המיועד לא בא אז אדרבא ואדרבא... אמנם אולי בדיעבד עוד לא הופיע המיועד אבל מכאן ועד....(דחילק!) לרצות בכך מלכתחילה?! ואם נדמה לך שאני דואג פתאום לאחייני... אז אענה לך כאן ברורות: לא יחסרו לו מחזרות! [ליצירה]
- [ליצירה] --- לעדי - גם לפני ט באב לא משהו, אבל לפחות אף אחד לא חושב שזו מציאה גדולה. אבל מי שנולד בחג נוטים לחשוב שהוא בר מזל, תיאוריה שהשיר הזה מנסה להפריך. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- מה לעשות אבל גם לתינוק מת יש רגע של הולדת, ואת אורנה,לקחת על עצמך את המשימה לחלוק איתנו את החוויה הקשה. סגנון הכתיבה קולח וסוחף. יישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- טל רעות - כל הכבוד! חריזה שנונה מאוד גם שקולה, גם מסורגת (כך את גם כיפות סורגת ?) ועכשיו...וברצינות... לעסקי השדכנות... למירב שלושה אחים שעוד לא משודכים ושיבעה (!) בני דוד ודודה בינגו! הבה ונרקודה! והרי פרטים קטנים: האחים - עודם קטינים. בני הדוד - הם בני תורה ולהם - כיפה שחורה ואליבא בני הדודה - אף כיפה כבר לא במודה! יש אבל בן דוד אחר שבישיבת הסדר, (וב"איזה חג תאהב..." בשירשור דנים עליו!) נו, אז טל, מה את אומרת? ובמי את כאן בוחרת? בקטין? בן בית-מידרש? בן הסדר? או ב-דתל"ש ??? והעיקר והעיקר... מי מאלה בך ייבחר ??? [ליצירה]
תגובות