[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
ראית ממזי, איך אלול
כאן מבצע תעלול ?
ומבקר את חרוזיך
אז אל תשתוק לו! קומה אחא!
אמור לו כמה זה לא קל
לשמור תמיד על המשקל
כשמתיישבי המדינה
נותנים לך עוגות גבינה
(והמזון הצה"לי
גם הוא אינו בגדר "בלי")
לכן אמור לו לאלול
שהמשקל הזה עלול
לפרוץ גבולות גם להבא
כל עוד אתה חייל-חובה
ואם הגבתי כבר עכשיו
אז רק לידיעתך...מרב
אמנם עודה אוהבת "בלי"
אך מחוזרת להפליא!
והנחתום אינו מעיד
על עיסתו - לכן אגיד
שאם אתה כאן בסביבה
עשה לעצמך טובה
וקפוץ לאפטר או חמשוש
במחיצת מרב לפוש...
ואם תחשוב ממזר קטן
שכאן אני, כאב שדכן
בעצם כבר נמצא בלחץ
הרי לך שורת המחץ:
תזכור היכן אנו גרים -
הרחק מתחום האפטרים...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
---
סטניסלבוב - שמה הפולני (עד מלחמת העולם השניה)של העיר האוקראינית איוואנו פרנקובסק, שבמחוז גליציה המזרחית. (אז - דרום מזרח פולין, היום - מערב אוקראינה). ותודה על התגובה האוהדת!
[ליצירה]
ממזר פרחים כואב
"ממזר פרחים כואב זה מה שאת אוהבת"...
וזה אכן מה שאהבנו אצלך
קריצה קצת ממזרית, פריחה קצת מלבלבת
ימין שמקרבת, עם שמאל שלא דוחה
נכנסת לחיינו, ובאופן וירטואלי
הפכת להיות בן-בית, לא ממזר
בעט מושחז, בחריזה פנומנאלית
היית גם בן-בית גם בן-פזמון-חוזר
ממזר, לולא בעגלתי חרזתָ
היו ימינו שוממים, זאת לא אכחיד
הן רק אתה בכישרונך תמיד העזתָ
גם להרים להנחתה, גם להנחית
היית לי כמו הד, כמו בת-קול חוזרת
וכיף היה לכתוב ביחד בדואט
וכנראה על זה אמרה המשוררת:
אבוי, אבוי לשיר, אם אין, אם אין לו הד
ואם כבר מדברים כאן על משוררים
אתה עכשיו כבר בטח משרשר
עם אלתרמן ושלונסקי וכל האחרים
ועם קישון אתה מחליף הומור כשר...
ממזר פרחים, כואב לדעת שאתה
אינך יותר איתנו, ואין מי שיגיב
ואין מי שְיַרים להנחתה
בחרוזים קסומים, ובחיוך מגניב...
נכתב במלאת שנה למותו של אריאל פויר ("ממזר פרחים"). השיר הודפס בחוברת לזכרו, ומפורסם כאן על דעת משפחתו, בגעגועים לחיוכיו הכתובים
[ליצירה]
-----
נושא אלומותיו - נשמע רעיון נהדר. אולי באמת צריך לפתוח אתר אינטרנט שבו הורים ינסו למצוא שידוך כשר לילדיהם...
השירשור הזה אבל ממש לא קשור לזה. אני דווקא חזרתי אליו כדי לתבוע את עלבונה של הבת שלי ואחת הגולשות פה כדרך אגב ביקשה הצעות שידוך לעצמה.
אלא שבניגוד להבנתך, הפואנטה כאן כמובן אינה התוכן עצמו כי אם שנינות החריזה. אם זה מיצה את עצמו או לא - לא אתה תחליט. יש כאן מסתבר אנשים שמתענגים על חריזה שנונה ולחובבי הז'אנר הזה - זה לא מסוג הדברים שממצים את עצמם. למה דידי מנוסי למשל ממשיך כבר חצי יובל לכתוב חרוזים שנונים בידיעות אחרונות?
לא כל אחד חייב לקרוא את זה. בוודאי לא מי שלא יודע להעריך מקאמה אמיתית.
אגב, מה שבטוח מיצה את עצמו זה תפקיד המשתלח הציני התורן שנטלת כאן על עצמך. לי היה נדמה בכלל שכבר מזמן עזבת אותנו בטריקת דלת.
[ליצירה]
-----
ממזר יקר! תבדוק היטב
לפני שכך אתה כותב.
אכן סטטיסטית (זה בדוק)
היצירה הזו בדיוק
אלפיים שלוש מאות צפיות
השיגה כבר בלי בעיות!
וזוהי הכרעה ברורה
בין יצירות את צורה
מקום ראשון - איני הוזה!
(מקום שני - חצי מזה!!!)
כדי לאמת את התיאוריה
כנס נא לכל קטגוריה
ואז מיין על פי צפיות
(ואל תגיד - "עזוב שטויות")
ותיווכח ש"איזה חג"
ניצבת לה בראש הגג!
ומה יש כאן לומר אחים,
זה רק בזכות ממזר פרחים!
[ליצירה]
לממזר פרחים
עוד יש מרחק גדול בינתיים
בין בית מרב לבין מצריים
וגם אל מדברות תימן
עוד המרחק אינו קטן
(ובקיצור - ולא בצחוק-
אתה חביבי - עוד רחוק!)
אבל מרב אינה יורדת
ולא תנטוש את המולדת
היא רק נודדת בעקבות
הפרנסה של האבות
והיא לארץ עוד תחזור
- כאן שום דבר לא יעזור!
ויש לה גם חבר אגב,
אשר בארץ הוא תושב
(עכשיו תבין למה הגברת
ל SMS כה מחוברת)
וידידי - למרות החו"ל
אין לנו וולוו או חתול!
[ליצירה]
---
תודה רסיס, תודה באמת
שהצטרפת לדואט
ודרך אגב גם החמאת
על המשקל של הפואטה
ובאשר למסרים -
הם מסתבר - לא מסעירים
כי לדידו של הממזר
השיר הזה, כך מסתבר
הוא רק תשדיר שרות תמים
לחשיבות האטמים!
(ומול ממזר כל כך בוטח
מי כבר אני- שאתווכח?)
[ליצירה]
[ליצירה]
---
לבנימין - בינתיים אתה נחשד בפרסום עצמי סמוי שמבחינתי חמור יותר. אולי תגיד מה שאתה רוצה במקום לבלבל אותנו לגמרי. אני חושב שהאתר הזה נועד כדי שאנשים יפרסמו את עצמם, אז מה כל המשחק הזה?