[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
עברה שנה, עברו שנתיים
והשירשור גדל בינתיים
ושוב גולשים נתנו קולם
(הפעם פייגין וגולן)
ושוב הכשירו את השרץ
בהזריקם לו- זריקת מרץ
וכאן רק באתי לאחל
היום, לכל בית ישראל
אלפי ברכות לחג עצרת
(כאן "ביכורים" - מילה מותרת ???)
וגם לכבוד מלאת שנתיים
ל"איזה חג" .... כי בינתיים
מרב שלנו התבגרה
וגם אצלה מתן תורה
זה לא רק בלינצ'סים המון
כי אם גם..... טורט נפוליאון
שהיא רקחה כאן שעתיים
(כבר לא נשאר פירור בינתיים)
וגם עוגת "טירמיסו"
שכאן היום עוד יעשו
ופשטידות גבינת שמנת
שכל המשפחה "טוחנת"
והקלוריות? לא חשוב!
מחר נתחיל דיאטה שוב...
[ליצירה]
----
מישי אחרת - אל תתנצלי
טוב שהגעת לחסות בצלי
הכנסת האורחים היא אצלינו בדם
(וההוכחה - היא כל מה שקדם)
וטוב שבין כל החורזים לתפארת
הגיעה אלינו בסוף גם - סופרת
שספרה כל שירשור כדת וכחוק
(ובינינו - מי כבר אחריה יבדוק...)
ובכן את טוענת לפ"ז שירשורים ?
אז אני כאן נפלתי בפ"ח...חברים...
ולא אאריך כאן יותר...רק מפחד
שבסוף עוד אפול מן הפ"ח אל הפחת...
[ליצירה]
----
מאיר אריאל כתב תם השרב הגדול. הנוסח המופיע כאן לעומת זאת (לפחות השורה הראשונה) מככב באתר אבטיח www.avatiach.com כבר זמן רב. לצערי האתר ברגע זה בתקלה, אז אני לא יכול לראות מי באמת כתב תמש הרב.
[ליצירה]
---
אביב וסתיו - לא טעית לחלוטין - האסוציאציה של רכבת, מקורה אכן מהסמיכות לתחנה ולפסים. הצרוף הזה של רכבות, מושבה גרמנית ושם כמו עמק רפאים מזמין סיוטים.
[ליצירה]
---
הוי ממזי - אתה מרמז
שאני צעיר פוחז?
שאת הגיל עוד לא עברתי
כלומר עוד טרם התבגרתי?
ובכן- כמו בלעם בן בעור
אולי ניסית בי לגעור
אבל כזות'י גערה
היא לי רק מחמיאה נורא:
לבן גילי (על פי הלוח)
לומר: "אתה צעיר-ברוח"
זו מחמאה די מתחנפת
בתחום שהוא משאת כל נפש
תודה ממזר שזאת הזכרת
אגב, אתה- ת'גיל עברת?
[ליצירה]
[ליצירה]
---
קצין שירשורים (מזן ממזרים)
איננו רועה בשדות של זרים
וכאן המקום אודותיו לסנגר:
שהנ"ל כקצין (או אולי רק חוגר)
את זמנו מבלה רק בתוך שדות האש
ובודק שירשורים - בין מוקש למוקש,
וליתר דיוק - אם זה עוד לא מובן
ממזר הפרחים הוא חייל נאמן!
ואשר למרב - בשליחות ההורים
היא אכן מבלה בשדות של זרים,
אך מכאן עד לרמז (מרושע לא מעט)
כאילו בכל מורשתה היא תבעט,
גדול המרחק כמו ניו יורק עד מוסקבה
וכמו איסלנד עד כף התקווה הטובה.
בקיצור אורנתי - עוד מרב לא יורדת
והיא עם כולנו תשוב למולדת!
[ליצירה]
---
חזן יקר, אני לא נוהג לפרש את השירים שלי אבל הפעם בעקבות תגובתך שממש מזמינה את זה, זה ממש מתבקש - ובכן, השיר מדבר על אנשים (גם חיילים אך לאו דווקא) שעוקרים מהם זכויות בסיסיות, בגלל כל מיני סיבות בירוקרטיות בלתי מוצדקות. כמו כן יש כאן גם רמז, לחיילי צה"ל שנמצאים לפעמים במצב של חוסר אונים אמיתי בגלל הוראות פתיחה באש מאוד מסובכות ומצבים פוליטיים שכאן אין המקום לפרטם.
[ליצירה]
ממזר פרחים כואב
"ממזר פרחים כואב זה מה שאת אוהבת"...
וזה אכן מה שאהבנו אצלך
קריצה קצת ממזרית, פריחה קצת מלבלבת
ימין שמקרבת, עם שמאל שלא דוחה
נכנסת לחיינו, ובאופן וירטואלי
הפכת להיות בן-בית, לא ממזר
בעט מושחז, בחריזה פנומנאלית
היית גם בן-בית גם בן-פזמון-חוזר
ממזר, לולא בעגלתי חרזתָ
היו ימינו שוממים, זאת לא אכחיד
הן רק אתה בכישרונך תמיד העזתָ
גם להרים להנחתה, גם להנחית
היית לי כמו הד, כמו בת-קול חוזרת
וכיף היה לכתוב ביחד בדואט
וכנראה על זה אמרה המשוררת:
אבוי, אבוי לשיר, אם אין, אם אין לו הד
ואם כבר מדברים כאן על משוררים
אתה עכשיו כבר בטח משרשר
עם אלתרמן ושלונסקי וכל האחרים
ועם קישון אתה מחליף הומור כשר...
ממזר פרחים, כואב לדעת שאתה
אינך יותר איתנו, ואין מי שיגיב
ואין מי שְיַרים להנחתה
בחרוזים קסומים, ובחיוך מגניב...
נכתב במלאת שנה למותו של אריאל פויר ("ממזר פרחים"). השיר הודפס בחוברת לזכרו, ומפורסם כאן על דעת משפחתו, בגעגועים לחיוכיו הכתובים