איך אפשר לו לים
הגדול, הנרחב
לצמצם עצמו לנתיב
מסומן,קבוע מראש.
מרצונו שוצף הוא
במירוצו לאותו העמק,
בוחר הוא. להסחף
למקום אותו סללו עבורו
אבותיו.
לוואי וידעתי לצמצם עצמי, להכנע לזרם, להקשיב לעבר.
לוואי והיתה בי אותה חכמה שבטבע.
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
ואולי
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
מצטערת, כאן זה לא פורום מפוני גוש קטיף (למרות שקל להתבלבל לפעמים) ועם כל אהדתי לרגשות הקשים, זהו אתר אומנות. ומבחינה זו, אין בצילום הזה ולא כלום.
[ליצירה]
לכל מי שהתמרמר על איכות התמונה (העובדה שהיא מטושטשת קלות), זו בעיה בסריקה.. התמונה המקורית חדה בהרבה. תאלצו להאמין לי :-)
(ולמה כולם התחילו להגיב בהודעות אישיות פתאום?)
ו-מנחם ומישי,את הזוית הנמוכה יותר ג"כ ניסיתי, אבל אז מאבדים את הסירה. עניין של סדר עדיפויות..
ומשהו אחרון.. זו לא קומפוזיציה מלאכותית, הדלי (פשוט) היה שם.
[ליצירה]
יחסי שינאה-אהבה, זו בדיוק כוונתי. מצד אחד, האדם פוגם בנוף- מציב עמודי חשמל באמצע ההרים, מתערב. מצד שני, אותם עמודים משתלבים נהדר ויוצרים יופי של קומפוזיציה (בעיניי). אנחנו הבוחרים איך להתבונן, ואולי גם בוחרים באיזו צורה להתערב לו למדבר, בשקט הנהדר הזה שלו.
[ליצירה]
קראתי כבר 3 פעמים ולא שבעה..
אין מתאים ממחשבות נוגות כאלו ללילה חורפי.
ו...גמני.. חובבת סוגריים.. :-) (אולי בגלל שלשם נכנסים כל הדברים הלא בטוחים).
תגובות