מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
מוכר...
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
תשמע.
הפגנת פה יכולת מצויינת לתאר תחושות רגשות ומצבים מורכבים בעוצמה וברגישות רבה.
משפטים כמו: "בשנים
האחרונות גיליתי שאני נוטה יותר ויותר לשבת באפלה, כי בחושך
אני לא רואה כמה שאת לא נמצאת איתי. פיתחתי גם חיבה לחדרים
קטנים. בצמצום הזה, יש סביבי פחות חלל שאת אינך בו."
"טורפת הנייר"
או "בעוד שתי דקות אקום, במפתח אחד אפתח
את הדלת ובמפתח שני אנעל את פני"
ועוד, הם פנינים של ממש.
אבל לדעתי יש פה בעיה והיא, שבדיוק כמו ב'סיגליות' התסריט הוא לגמרי לא אמיתי. בעצם זה מה שקורין בלעז גימיק, זה סיפור דמיוני לחלוטין שלא היה ולא נברא, שהרי לא במשוגעים עסקינן. כמובן שהבעיה שהוא מסתובב סביבה היא אמיתית, אבל התבנית עצמה דמיונית. אפשר לומר שזו פרסומת למוצר שנקרא: "שמר את אהבתך". לכן לדעתי האישית אם היית לוקח את הרגישות הזאת ויוצר איתה משהו אמיתי באמת, ללא הצורך הזה להביא לאבסורד, זה היה נפלא.
מקווה שאני מובן, זר
[ליצירה]
לענ"ד תפיסה לא נכונה, "ואע"פ שקיי"ל דחויה ולא הותרה מ"מ היינו לעניין מרבין בשיעורין וכו' אבל לעניין המותר ודאי שאין להתעצב על זה אדרבא ישמח שנקרא לעזרת ה' בגיבורים וכידוע מצוה בגדולין תחילה וכו'" (שם, שם, שם)
[ליצירה]
ובכן נעל, אני הבנתי את השיר אחרת- כמדבר על שוויון בין הטובים הרעים והמכוערים ,רוצה לומר דתיים וחילוניים (לא בהתאמה), כאשר הם עומדים בפני האלוקים.
תגובות