"...יש פעמיים בשנה
בהם יוצא לך לצחצח שיניים:
בערב פסח, ובערב יום כיפור.
אה, ואם אתה נפגש עם מישהי
יש לך עוד כמה..."
(פ., בפה מלא משחה, אחרי סעודה מפסקת)
למי שיצא לקרוא במקרה את החוברת הוורודה - הקונטרה של 'מגדל עוז' לחוברת של הרב אבינר...
שהיא פשוט בקיצור -ע-נ-ק-י-ת-!!! פשוט מדהימה!
[למשל ציטוט - 'דעי לך, חזרה אחרי 9 נחשבת לרחובית...' (?!?!)]
האמת לגבי הרבה דברים כאלה זה פשוט תלוי מאיזה בית אתה, ובמיוחד כמה פולניה/ייקית אמא שלך...
[כאילו.. מזתומרת? לא לצחצח שיניים אחרי -כל- ארוחה??? ומחר בטח תגיד לי שאתם אוכלים ביום חול את המנה הראשנה והשניה באותה צלחת......]
מה שגם, רוב הביינישים באמת לא צריכים את החוברת ההיא... יש חוברת יותר חשובה בעניין [למלך אין מלכה או משו כזה...]
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
חחחח
למי שיצא לקרוא במקרה את החוברת הוורודה - הקונטרה של 'מגדל עוז' לחוברת של הרב אבינר...
שהיא פשוט בקיצור -ע-נ-ק-י-ת-!!! פשוט מדהימה!
[למשל ציטוט - 'דעי לך, חזרה אחרי 9 נחשבת לרחובית...' (?!?!)]
האמת לגבי הרבה דברים כאלה זה פשוט תלוי מאיזה בית אתה, ובמיוחד כמה פולניה/ייקית אמא שלך...
[כאילו.. מזתומרת? לא לצחצח שיניים אחרי -כל- ארוחה??? ומחר בטח תגיד לי שאתם אוכלים ביום חול את המנה הראשנה והשניה באותה צלחת......]
מה שגם, רוב הביינישים באמת לא צריכים את החוברת ההיא... יש חוברת יותר חשובה בעניין [למלך אין מלכה או משו כזה...]
[ליצירה]
חשוד מאוד..
השאלה היא האם אותה מישהי תישאר איתך אם פעם אחת תשכח ותפספס...
בנים! היזהרו! משמרות צחצוח השיניים בשטח!!
מי שיתפס עם עששת יצטער על היום בו נולד..
[ליצירה]
מה נסגר?
זוועה. ותודה ששיתפת אותנו.
יש לך כישרון. בהחלט, אבל אנחנו לא מעריכים אומנות מפני שהיא אומנות, אלא על פי התועלת והטוב שהיא מוסיפה בעולם.
אני מאמין שיש לך גם מסרים יותר חיוביים להעביר לעולם, בכנות.
ושוב תודה (ואל תיקח אותי קשה)
[ליצירה]
יש עוד סיומים אפשריים
יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם:
הסוף הציני:
אפילוג:
פסיכולוג הוא לא מטה קסמים, כמו שאמרה האמא, אבל יש דברים שכן יכולים לפתור בעיות בין רגע. במפקדה תת קרקעית בעירק שוגר באותם רגעי שיחה טיל סקאד אשר שם קץ לבעיותיהם באחת.
[ליצירה]
יווו!
איזה כיף, איזה כיף, לא הבנתי כלום ונהנתי עד כלות...
איזה שיר כיפי, עם משקל מצויין, וחריזה איכותית.
כיף לך וכיף לנו וכיף ליקום
תודה ומזל וברכה- זה עצום!
תזכה למיץ,
יצחק
[ליצירה]
גם אני רוצה
וברשותכם, אני הדל
גם אצטרף למעגל,
ולא שיש לי מה לומר
אולי הטעם קצת נגמר,
אחרוז לי עד הסוף המר
ואתיחס למאמר.
אתה בשירתך כתבת
סיפור ילדות (ספר לסבתא)
עלי חייל אשר נחמס
נבזז, נשדד ונהרס,
בהלקח ממנו תוף
במעבר שעל החוף
אכן, סיפור עגום, אומר,
אך יש כאן עוד איזה דבר
וסלח לי אם אכתוב מוסר,
זה רק אני המיוסר
סיפור זה הוא סיפור כמיהה,
לתוף חסר, להגשמה,
רצון לבא לידי שלם
אך לא רצינו לשלם...
אנחנו אשמים בכך,
הכסף כביכול נחסך
אך האמת העגומה
עכשיו עצוב על הנשמה.
כי לא נתנו לה יותר
כי העדפנו לוותר
על עוד קצת עומס, עוד משקל
בחרנו בנוחות, בקל
עכשיו נותרה הנשמה
כל כך תלושה ושוממה
רק שני מקלות כל שנשאר,
מזכרת מימי עבר,
של תוף גדול אשר אבד
אך לא עזבה תקוה לעד
נותרו רצון וזכרון,
השיר מראה שיש חזון,
אם תאמין שיאוש אין,
אזי תוכל גם לתקן...
סליחה אם את השיר הרסתי
ובין המתדיינים נכנסתי,
פשוט עברתי בסביבה
-האוירה פה חביבה-
החלטתי שפשוט אכתוב,
מה שיצא, אם רע אם טוב.
הרבה הצלחה,
יצחק
[ליצירה]
טוב, אשא את דברי לעם
האמת היא שאני לא אוהב להסביר יצירות שכתבתי, ומהסיבה הזאת בדיוק אני כותב אותם ולא מסביר.
אבל כאן זה מתבקש.
יקירי, תודה על התגובות האוהדות, אבל חפציבה לאופר היא לא סתם דמות אקראית, היא נעלית מכל אקראיות. היא האקראיות בעצמה, ומתוך כך קשה להתייחס אליה בסתמיות. נהפוך הוא, היחס ה-א סתמי מתבקש כאן, אם לא העל-סתמי. יתירה מכך, חפציבה, על אף היותה דמות ספרותית, יש לה חיים משל עצמה, ולרוב היא מובילה את הכותב, ולא ההפך.
ניתן לקרוא יצירות נוספות אודותיה בשאר יצירותי.
לתרומות וכו'...
תהיו בריאים, וסליחה אם הכבדתי (זאת היא- אתם יודעים...).
בהצלחה לכם,
יצחק,
נושא כליה של הגבירה.
[ליצירה]
יש עוד סיומים אפשריים
יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם:
הסוף הקיטשי:
אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה.
הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה.
ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת.
תגובות