הצקלון
בים רגשותי מתאספים לאלפים
מועמסים בצקלוני, מכבידים, מכופפים
כל חושי מייחלים וכלים
לצקלון הזוועתי שישבור הכלים
ישא את שמי, כמודעה על מתים
יפרוץ את הגדרות אך יהרוס את הבתים
יטביע בכאב את ספינות הביזיון
אך ירוקן את הלב עד יומו האחרון
טובי אור נטובי
-
יליד יא אדר התש"מ (תענית אסתר הוקדמה ליום ההולדת שלי.. ולא בכדי)
בעל נטיה מפחידה לכתוב פרטים שוליים על תאריך הלידה..
ו.. עוד כמה פרטים..
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יו, מגניב, טוב שאמרת. זה ידוע שהוא גאון. גמני לא הייתי שמה לב שטובי אור נטובי זה טו בי אור נוט טו בי אם סו לא היתה אומרת לי שטובי אמר לה. [ליצירה]
- [ליצירה] חבר'ה... מישהו שם לב ש: ספינות ביזיון=צי קלון...? אני לא הייתי שמה אם הוא לא היה מגלה לי... [ליצירה]
- [ליצירה] אההההההההההההה טו בי אור נוט טו בי?? גאד!! הה. ------------ ובקשר לשיר- יש לך את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] . הי, טובי, יפה לפגוש צד שעד כה לא גילית לנו ביצירותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] כפי שרעות אמרה הרעיון מעולה הביצוע? חביב, חושב שיש כאן יותר פוטנציאל ממה שנוצל... [ליצירה]
- [ליצירה] מאגניב! מישהי הפנתה אותי ליצירה הזו והוסיפה ש"אתה תאהב את זה" היא צדקה במאה אחוז :-) אחל'ה של יצירה - שילוב של רכילות סבתאית (תרתי משמע כמובן) יחד עם הלכה טכנית חזקה :-) טובי - מנסה לדמיין לעצמו מה היה קורה אם הוא היה מרצה את זה לפני אחד החבר'ה בצבא (תוצאה סבירה : "אתם הדתיים האלה...") [ליצירה]
- [ליצירה] חביב פלוס :-) כמובן, גם אני חושב שצריך לשנות 'ארוך' ל"נשק ארוך" וכו'.. (זה גם יסביר וגם יוריד את הגרשיים המציקים האלה מכל המקומות...) אגב, מי מתנדב לעשות קטע צבאי על חנוכה? :-) (זה מה שחשבתי בהתחלה שאני עומד לקרוא, משום מה..) הצעה לרעיון אפשרי : ראינו את ה'כבד' מתקרב אלינו, שלושת חיילי האוייב שעל גבי ה'כבד' נראו מאושרים מעוצמת הנשק שלהם ועמדו לתת פקודה דמוי 'דרוס את החי"ר שעל היעד', אלא שאז פרץ סרן אלעזר חשמונא והסתער לבדו על הכבד.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא אהבתי אבל זה נוגע בדיוק שם בפנים, במקום ההוא, אז כנראה זה טוב. אה, ואולי כדאי לקרוא לזה "ימים כתיקונם". ובגלל שזה מנהג לתת כאן כוכביות (כך נראה) - כוכבית. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין מאד מיוחד. לא יודע מה נושא האלומות לא אהב כאן, אני אהבתי את ההרגשה, את הסגנון הגבוה והכל. תיקונון קטן - יש שם "שביעות רצון" שצריך להגיה ל"אי שביעות רצון", אני חושב. ושוב, בהחלט משובח. [ליצירה]
- [ליצירה] 'סתכל על זה בצורה הזו... אם היא לא היתה אומרת את זה, היית מסיים את הסיפור בסגנון "את השיחה היא סיימה באנחה על חיי האהבה העלובים שלה ועל כך שלא מצאה את החצי שלה, דבר שעדיין לא נתן לי את האומץ לפנות אליה, לאחר כחצי שעה\ארבעים דקות האוטובוס הגיע לתחנתו, מנסה לענות אותי בכל מילי-שניה מהדרך וכך למרבה הבושה, הכאב ועוד רגשות כואבים שאפילו לא ידעתי שקיימים בלב האדם, ראיתי אותה יורדת בתחנה ופוסעת לה הרחק." טוב.. לא השקעתי מיודעמה אבל העיקרון הובן, נכון? בקיצר, c'est la vie. אה.. וסיפור יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני התחברתי ל"חמש עשרה וארבע שנים" (למרות שאצלי זה יותר חמש עשרה ושלוש עשרה שנים...). לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף, וכך היה מונה - אחת, אחת ואחת... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני רואה את זה רק עכשיו... מ-ע-ו-ל-ה! שלשום חשבתי על זה (לא במונחים האלה, כמובן, ועדיין) שאנחנו מאבדים את הדחילו בגלל אובר-רחימו. אפשר להסתכל על זה בכמה אופנים, מסתבר. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זה הקטע.. ועדיין... אם הוא יתפקע אז הוא יחיש את פעימותיו? זה לא אמור להיות הפוך? וה"אז אדיש" שבסוף סוגר את זה כמו שצריך, אהפתיותו. אה, והוא מזכיר לי משהו בצורה מחרידה ואני לא מצליח לשים על זה את האצבע.. יש'ך רעיון? [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ... יש יותר מדי מה להבין? הבנתי שזה דימוי (ואחלה של דימוי) למשהו מלאכותי ולא אמיתי ש"היא" הבינה רק כשהיא באמת התקרבה אליו. [ליצירה]
תגובות