אתם פוסעים בסמטאות
כמו צללים
כמו עיניים.
פיסותיכם משתקפות בי.
שברי מילותיכם.
נזהרת לא להפצע -
מילים חדות וכואבות.
מצרפת אותן,
אחת-אחת,
ומשתדלת להשלים.
עשרים שנה חיכינו.
עוד מעט
ותהיו אחד.
אכן לא מובן.
אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר:
מי נמעני השיר? אל מי את פונה?
<ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי>
יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון.
[ליצירה]
אכן לא מובן.
אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר:
מי נמעני השיר? אל מי את פונה?
<ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי>
יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון.
[ליצירה]
:-)
עופים, תודה על ההסבר! עכשיו אני כבר מבינה למה התכוונת שם...
זה נחמד - הבנת בדיוק את המשמעות של השיר, אבל בצורה אחרת. זה קצת מסובך, אבל אני מקווה שאני מובנת. זותומרת - זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, אבל אתה הפכת את זה ליותר ממוסד כזה, עם תמיכה במקורותינו ובחז"לינו היקרים, ואני בסך הכל תיארתי את מה שאני מרגישה...
אבל מה, קראתי, וחזרתי וקראתי - ולא הצלחתי למצוא בשיר את הפתרון שדיברת עליו! לא בסוף ולא בהתחלה!
אז למה התכוונת? אני לא רואה שום פתרון.
ובקשר לשלוש נקודות - יש לי התנגדות עקרונית ל(...) בכתיבה ממש. במכתבים ושטויות אני משתמשת בהן הרבה יותר מדי - אבל כשאני כותבת "רציני" (עלק), אני לא משתמשת בהן כמעט. זה סתם מקטין את המשפטים.
אולי אני אעשה שם עוד אנטר לפני ה"ורק מנסה..." כדי להפריד.
תודה:)
[ליצירה]
חמוד.
אהבתי את המסר.
ואם יורשה לי להעיר - יש לך הרבה טעויות בכתיבה, ויהיה הרבה יותר קל לקרוא את זה אם תתקני. זה סתם הערה טכנית - אבל גם זה חשוב לפעמים...
בהצלחה!
[ליצירה]
.
חמוד ביותר!
והמצב מוכר לחלוטין...
ואם אני כבר פה, אני יכולה להציע את השיטה שלי:
כמו שאמר החתלתול מעלי, מתיישבים בסוף האוטובוס ומסתכלים - אם יש עוד מקומות - מה טוב!
ואם אין... אפשר פשוט לקום מהר ולעשות פוזה, כאילו רק עלית הרגע לאוטובוס, ואז זה שבא אחרייך לא מרגיש חוסר נעימות ומתיישב. אבל מאוד חשוב לתרגל פה את העיתוי - קמת ברגע לא נכון והכל מתפספס... :)
וכמו בכל שיטה - לא חסרים המקרים שבא ומתיישב איזה ילד קטן במקום :-)
תגובות