שם בדוי שלום לך!
אני אוהב את יצירתך זו מורגש הרצון שלך להתקדם בשטח זה!
נסה גם צבעים אחרים הכוונה לסוג של צבעים אחר!
היצירה מקסימה כשלעצמה!
תודה לך:
חיים
רק עבור סתיו לשם!
כמה תגובתך הייתה נכונה זה סיגנון הנקרא בשם:
נאיבי והוא מאד פופולרי וידוע הביצוע כאן מושלם
טכניקה מלאה ויסודית ציור מעולה.
תודה כי שוב נהנתי מהיצירה:
חיים
[ליצירה]
בס"ד
סליחה...
לא הבהרתי את דברי - התכוונתי לתגובה של כנרת, התכוונתי שדברי הגמרא לא חייבים להתנגש עם דברי המורה לרפלקסולוגיה.
הוא אומר שהתסכולים והאכזבות באים מהטחול והגמרא אומרת שטחול שוחק. ידועה האמרה שהליצן תמיד עצוב. לפעמים השחוק בא דווקא ממקום של אכזבות ותסכולים.
אבל אם כבר אמרת, אז לא התכוונתי לסאטירה, כתבתי את השיר מתוך שמחה פשוטה ודי. והוא באמת שיר רציני - אבל לא עצוב.
[ליצירה]
בס"ד
רגע, עדן. מה עם המשיח? שיכתוב גם עליו!
אה, רגע, כן, התגובה:
נהנתי מאוד. שיר מקסים. ממש. אני לא כל כך יודע להגיד מה אהבתי בו, אבל מה זה משנה. אני לא לגמרי בטוח שהסיווג שלו צריך להיות שיר בדיחה, אבל גם זה לא משנה. אהדתי.
תודה רבה!
[ליצירה]
קודם כל יפה מאוד.
שנית, מה זה? ציור? ריקוע? משהו אחר?
שלישית, למה שלכת?
רביעית, באמת שזה משהו מיוחד!
חמישית, לאהודות.
שישית, איחלתי לחייל בהצלחה.
[ליצירה]
בהתחלה לא הסכמתי: הרי יש זכות בחירה, מה פתאום אני ישן?
אבל זה אומר שאולי נדמה לי שאני זז, האמת שהכל כתוב...
אולי נדמה לנו שאנחנו ממש חיים, אין שום הוכחה שאנחנו לא איזה דמיון או חלום של ישות עליונה כלשהי (כלשהי?! כינוי חדש לקב"ה?).
[ליצירה]
בס"ד
קודם כל, כבר ביקשתי ממך שלא תעמיס עליי בקבילות או אי קבילות של טענות לפי מדעי הרוח, זה חסר משמעות עבורי - בשבילי אלו טענות קבילות מאוד. תוכיח לי שלא.
א. האמת היא שאני באמת לא יודע אם העולם קיים. יתכן מאוד שאנחנו חלום של הקב"ה. ליתר דיוק, העולם נברא בעשרה מאמרות? אז אנחנו דיבורים של הקב"ה. אבל מה זה שייך?
ב. אתה חוזר על עצמך, כבר עניתי על זה.
ג. בבקשה אל תדבר איתי בקודים, אני לא מבין אותם. הקב"ה נתן לי מצוות למרות שאני לא משיג אותו. עובדה!
ד. אבל הטיעונים שלך הם בשבילי בלתי מוכחים, הם בגדר השערות חסרות ביסוס.
ה. אתה סתם מסבך. כל מה שאני אומר זה שהשכל שלנו מוגבל ולא יכול להבין כל דבר. ברוך ה' שאנחנו מסוגלים להבין שאנחנו מוגבלים.
ו. אם הבנת, לא משנה לי איך תקרא לזה.
[ליצירה]
בס"ד
התיאור של הרגשות של רחל, הצורך שלה לראות שוב את בנה שלא נרגע, החיפוש העקר במנזר כשכל הנזירות מביטות בה בתימהון, השזירה של הזכרונות והחלומות, האהוב שאותו היא לא חיפשה, לפחות לא בפועל, שמופיע במקום הבן ותומך בה, ההתרפקות שלה על התמיכה שלו, והסוף הקשה - הידיעה שהילד מת והיא לא תשוב עוד לראותו. הקשר שלה אליו שחי וקורא לה אליו מקצה היבשת הארורה מתוך האדמה, הקשר שחי עודנו למרות שהבן שלה מת. אלו הדברים שזיעזעו אותי.
[ליצירה]
שירות חובה גורף לכולם זו אחת הטעויות הגדולות לדעתי. יש אנשים שזה ממש לא טוב להם.
לדעתי שירות חובה עם אפשרות בחירה: או צבא, או עבודות קהילתיות, או כל מיני דברים אחרים.
מזמן הצבא הפך לצבא של ג'ובניקים.
תגובות