מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] "כמה אוהב אני רוב תכניותינו..." [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מצויין והפיתוח נהדר. עד כאן לגבי התוכן. לגבי הצורה, שיפוץ במשקל ובחריזה לא היה מזיק בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] פיוט (קינה? סליחה-פזמון?) מדהים ביותר וכתוב במיטב המסורת האשכנזית-ארצישראלית רואים גם שהפיוט מתוכנן הייטב - כל בית ובית (למעט הסיום) בנוי על פי מודל רעיוני זהה ומתפתח. מזכיר את "אלא אזכרה" כמו כך, ישר כוח על עושר האסוציאציה מן המקורות אני מאד שמח שיש הכותבים בסגנון זה על אף הקושי המרובה כנראה הפי"אלא אזכרה" אך רצוני להעיר דבר מה א. הקישורים למקורות באמצעות מספרים מעיקים ביותר על הקריאה ונותנים ליצירה גוון של הוצאה מדעית של פיוט עתיק (להשלמת התמונה אפשר להוסיף חילופי גרסאות) די לחכימה ברמיזה - זהו הכלל שעל פיו נכתבו כל היצירות מסוג זה ב. במסורת הפייטנית העברית לא מספיק שההברה האחרונה בשתי מלים תהיה זהה על מנת ליצור חרוז "לא תחרוז שור אם חמור את השור קח למישור והחמור-להר המור(לשבי לאילת ולמצפה)" כתב אבן עזרא הילכך: "קודשיי"(בית ראשון) אולי כדי להחליף ב"תחנוני" "רשע" (בית שני) ב"רע" הבית השלישי כנראה נוסף על ידי פייטן מאוחר (סבוראי?) "אברהם" (בית רביעי) מתבקש "אברם" איך "לאבד" מתחרז אם כל השאר (אא"כ מנקדים את הבית בפתח) וכו, וכו, אעפ"כ , הפיוט סוחף , דרמטי ומזעזע עד עמקי הנשמה- המשך כך [ליצירה]
- [ליצירה] אני כמובן לא מבדיל בין סבה-תוצאה לבין הנחה-מסקנה משום שהזמן הוא רק דרך אנושית לסדר מאורעות שנובעים אחד מהשני בשרשרת לוגית (הנחה-מסקנה או היינו הך סבה-תוצאה) [ליצירה]
- [ליצירה] מענין אם "הארץ" היה מפרסם את זה אם היה מדובר בפעיל ימין קיצוני... (כן כן, אני יודע, שמואל היה פעם פעיל ימין קיצוני - רק ששכחו לציין את זה בכתבה) [ליצירה]
- [ליצירה] בענין ההאשמה בע"ז לדעתי מהות הע"ז היא אחרת לגמרי והיא יצירת המושגים (ועיין בהמשך החבור) באופן כללי המונותאיזם תמיד נא בציר בין פאגאניות ואתאיזם - אין מה לעשות במובן הזה: הרמב"ם הוא אתאיסט לעומת המקובלים, והם אליליים לעומתו [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. תוסיף פיסוק. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר [ליצירה]
- [ליצירה] באמת חביב [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם לי נראה כך. טוב שאביאל לא אמר משהו בסגנון "אה, כן, ואני גם הייתי קצין בסיירת מטכ"ל"... [ליצירה]
תגובות