מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] חבר שלי שאלני פעם : "מה עובר בראש לחב"דניקים האלה ?" השיר בהחלט שופך אור על סוגיה זו מאד קשה לאבד אדם יקר אך צריך להתגבר אולי גם חבל לבנות את כל חייך סביב אדם אחד ( "ארור הגבר אשר יבטח באדם") אך לפחות אני רואה שהכותב השלים אם מציאות הסתלקותו של הרבי שלא כמו רבים מחבריו [ליצירה]
- [ליצירה] אל תדאג, לא תגיע לזה [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ביותר! אלא שקשה להבין איפה הציניות מסתיימת והעיקר מתחיל [ליצירה]
- [ליצירה] מענין אם "הארץ" היה מפרסם את זה אם היה מדובר בפעיל ימין קיצוני... (כן כן, אני יודע, שמואל היה פעם פעיל ימין קיצוני - רק ששכחו לציין את זה בכתבה) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בהחלט הייתי מציע גם את הבית השני לחתום בחרוז "לה" [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] אדיר!! [ליצירה]
- [ליצירה] לא בועז , לא התכוונתי לבטא שום דבר נשגב יותר ממה שכתבתי : א. אותה היצירה מופיעה ברשימת יצירותי בתור "יוצר חול : מחרוזת קדוש" - כלומר שיר חול הכתוב בצורת מחרוזת "קדוש" שבמערכת היוצר - מכאן המילה "קדוש " שחוזרת על עצמה ב. הסיטואציה עצמה היא כדלהלן: בעודי בצבא, בדרכי לבסיס, ישבה לשמאלי בחורה מאנ"ש (דת"ל) שחצאיתה נטתה לתפס מעל לברכיה . היא ניסתה בכוח למושכה למטה ויצאה הסיטואציה המתוארת בשיר [ליצירה]
- [ליצירה] סוסה כתומה? מזכיר לי משרותי הצבאי- ערבים שהיו תולים סרט כתום על המכונית על מנת לעבור ביתר נקל [ליצירה]
- [ליצירה] מאד מאד יפה! [ליצירה]
תגובות