[ליצירה]
אז ככה.
זה נחמד בתור פזמון לרדיו, באמת; המלים זורמות, יש לזה מוסיקה. אבל בתור שיר ממש, זה דורש עוד הרבה עבודה.
קשה מאוד לכתוב משהו מקורי על הנושא הזה, של אהבה ופרידה. בנושאים שחוקים כאלה צריך טוויסט רציני מאוד כדי שהשיר ירגש או יפתיע, או אפילו יסקרן את הקורא.
השפה מאוד "הסברית". היא אהבה אותו, הוא הלך... זה לא נשמע כמו שירה. כדי להבין איך זה אמור להשמע ולהכתב, אני מציעה לך לקרוא, והרבה - לאה גולדברג, נתן יונתן, נתן אלתרמן - אלה התחלה. זה יפה, זה מעניין, וזו הדרך הטובה ביותר להבין מה זו שירה.
[ליצירה]
כן, זה כואב, בוודאי. אלה מלים חזקות ונשאים חזקים, ואני בטוחה שהקטע הזה משמעותי לך מאוד. אבל לדעתי, הוא עדיין בשלב המגירה; הוא לא מופקע, לגבי הקורא הוא לא שונה מקטעים אחרים שנכתבו על אותו נושא, ומבחינה טכנית הוא לא הרבה יותר מרשימה של מלים.
אני לא באה לזלזל, חלילה, אבל הייתי מציעה להניח את זה בצד לזמן מה ולנסות לעבד ליצירה של ממש מאוחר יותר.
[ליצירה]
ועדיין: נו, אז?
יש משחק מלים. את מבססת עליו סצנה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ולועסת את הבדיחה. ו?
חבל, עם הרעיונות האלה אפשר ללכת רחוק.
ובבקשה אם אפשר להבא להגדיל את הכתב.
[ליצירה]
אוך.
אתה לא ריאלי. עמים אחים - זה טוב לתנ"ך... לא למציאות שלנו היום. אני אהיה הראשונה להגיד שאסור להרוג אנשים על אידאולוגיה, אבל אני לא אעשה את זה במחיר החיים שלי. או של מישהו אחר.
תגובות