לוטפת חמדת הלב
לוטפת בעדנה
חובקת ברוך
לעת בלות הייתה
לוהטת כשושן
כפרח ארגמן
אהבה עד כלות
נוגעת בכנותה
נושקת ברכותה
קרוב לקצה המסלול
הנמצא בקרבת החוף
ומשם
אך גלי תכלת
רוגע
שמיים
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים, מבט ועוד מבט אל עבר האהבה [ליצירה]
- [ליצירה] מציאות טבע יפה ומזמינה [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט. לעתים מילה אחת מגלמת בתוכה כל כך הרבה [ליצירה]
- [ליצירה] --- חווה אם כל חי העולה מן האדמה,בשר מבשרו של שותפה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- ניתן לראות חלק מוגבה של מגף ואם זה מגף הרי שהרקע למעלה נראה כרקע סגרירי של חורף עם עבים וחשרת עננים. הכתמים סביב המגף נראים כמו מי שלולית שהמגף רץ בהם והם התיזו לכל עבר, ואכן, ישנן סימנים הנראים כטיפות. אפשרות אחרת-יכולה להיות נעל אדומה אלגנטית עם קרסול חשוף העושה אף היא את המעבר בשלולית. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור מעניין על רקע קוי אגד וההמתנה שנראית לעתים אינסופית :-) רב המופלא על המציאותי... ברוכה הבאה ובהצלחה [ליצירה]
- [ליצירה] הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות: משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים. ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964. [ליצירה]
- [ליצירה] המתחנלים מוצצי לשד של אם פלסטינית ויונקי שד [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבוידעם הבוידעם- כל כך הרבה עבר מאוחסן שם, כל כך הרבה זכרונות ילדות מקטעים עלומים שאגורים בדף זה או אחר... יפה כתבת! [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולתי שלא לחשוב על השיר הבא: עבריה מילים: רחל אני מבטת בה נפעמת, נדמה: הנה זה אך. בחן קדומים, בשחור ולהט, עלתה מן התנ"ך. וגשר פז נתלה ממנה, אל ארץ העברים. וזכרונות ימי החסד, בנפש מתמרים. כה אעמוד פה לפנייך, נפעמת, אחותי, בחן קדומים, בשחור ולהט, אזין עיני תכלתי. בגוף נכר הלוך ונוע, דרכים בו מי יספור? אני המרתי שחור ולהט, בתכלת ובנהור. אך אם מעלתי - לא לנצח, כחשתי - לא עד תם. ושבתי שוב כשוב ההלך, אל כפר מולדתו. כה אעמוד פה לפנייך... [ליצירה]
תגובות