הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
"But the God I don't believe in is a good God, a just God, a merciful God" (Catch 22)
האתאיסט יכול להרשות לעצמו לתאר אל אידיאלי, טוב וטהור ומושלם (וגם תמים ובור ומנותק ואילם), אל בובת-ברבי עם עור פלסטיק ושיער מבריק.
האל הזה הוא רק צלם, גולם חמוד שמפוסל ממילים במקום מזהב. והצלם של האתאיסט הוא אפילו לא צלם בהיכל, אלא במוזיאון, בתערוכת העתיקות המתפוררות.
המאמין לא יכול להסתפק באל אידאלי, נקי ומרוחק. המאמין מתפלל לא-ל רחום וחנון, זן ומפרנס ורופא, וגם א-ל קנא ונוקם ונורא.
רעיון הא-להות, כפי שנדמה לנו שצריך להיות, ומעשה העולם שאנו רואים וחווים, נראים לעתים רחוקים כל כך עד שקשה להימנע מטעות שתי הרשויות, או אף רבוי הרשויות. וכאן מנסים לעזור לנו חכמי הקבלה והרעיון לגשר בין הרעיון והמעשה.
אבל עד שאתה תמה על הרע בעולם, תמה גם על הטוב, ועל קיום העולם עצמו.
אל מושלם, כזה שהאתאיסט היה רוצה ליצור, לא היה בורא עולם עם יצורים קטנים וחלשים ומוגבלים. אותו אל צעצוע, שאתה מבקש להסתיר ממנו את רוע העולם כמו הורה מודאג שמכסה את עיני ילדיו, לא ראוי לחזות גם בשפע העולם וטובו.
[ליצירה]
יפה!
לא הבנתי למה 'דעה' או איפה המחשבות, אבל זה תאור נהדר של התחושה לפני פגישה ראשונה.
(יש המשך? כתם על הכביש, צבעים מרוחים שנזלו מפרח פלסטיק שנשמט תחת הצמיגים... יותר סיום מהמשך)
[ליצירה]
סיפור פשוט ומוכר, על חיים ומוות וגשם ובצורת, אבל כתוב יפה, לפעמים מטפטף בקצב הסטקטו של הגשם ולפעמים שוקע באיטיות הכבדה של השרב.
(הפונט הזעיר מציק קצת, אבל הולם את אווירת ה'גשם' של הסיפור)
אהבתי, תודה
[ליצירה]
אה, אני מכיר את זה. זו לא התנתקות, כל מבט מבטל הוא עוד סיב בחבל שקושר אנשים, ומונע מהם להתרחק או להתקרב. גם לי ולאחותי יש כמה כאלה (ששמתי לב אליהם, אני מתכוון. אלה הכי עקשים)
כתוב יפה, מעט 'זריז' מדי (לא כולם מכירים את אחותך כמוך) אבל מדויק וברור.
[ליצירה]
לרדף
'יקום פרקליטי' - צודק, תיקנתי
'אחריותם אחריתי' - אפשר להחליף ב'סמכותם', למשל, אבל משחק המילים מתאים מדי, והמשקל לא נהרס לגמרי.
(לא כתבתי על מבקרים קטנוניים אלא על הסניגור והקטיגור ביום הדין. וההערות שלך דווקא מעניינות)
'מבין' - אבל זה לא 'מקלעים' ולא 'בין קלעים' אלא 'מבין קלעים'. (קצת מפר את המשקל, נכון, אבל בקושי מרגישים)
'מיתמם', 'הוא יידון' - ניסיתי לשמור על חריזה פנימית (קרעים\התם עם, עשויה\ידון מה)
'הזו' - 'האם זו?' (בתמיהה)
'להצדיק' - לא מצאתי מילה נרדפת שתתחרז. וזה לא הורס לגמרי את החרוז כי הק' נחה (קרא בקול את הבית ותשמע בעצמך)
'יגעים, נלאים' - כשנאנחים בצער מדברים לאט.
'ינוד דן למשבתי' - כמו 'שחקו על משבתה', הדן ינוד בראשו על משבתי
'השורה' - צודק, תיקנתי.
'ויצמיאי' - הגעגועים הם תוספת ולא נרדפת. אם בתחילת דרכי הייתי חש את הגעגועים לא היו נפרעים בטליתי קרעים.
תודה על ההערות
[ליצירה]
כדאי לתקן שגיאות כתיב ומשפטים מסורבלים (סאפה -> ספה, 'ךלהביט', 'ויצקה כבר צורה משלה', 'אחרת מסכנית ידמו'...)
ההרהורים מוכרים, אבל הסגנון מעניין והנימה האישית והמודעת יפה. אהבתי את 'הכל סובב סביבי, כי אני זו שכותבת עכשיו את הרהורי ליבה', ו 'וכך אסיים בדרמטיות המתבקשת את עולמי'
תגובות