הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
אחרונה - ולא נוכל לנשום עוד
עוללת - התחלה חדשה
ראשון - ונושא ציפיה לנוספים
החדש שהחל - טהור ועצום, טרם אכזבה
בדיוק אז - זכר העבר עולה, כואב ומתוק
חלון - כי קשה לנשום. חלון - לאוורר את הלא-מודע מאבק זכרונות. חלון - עבורנו, שנוכל לראות מעט מהיופי.
מקסים, מיוחד.
תודה
[ליצירה]
העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
[ליצירה]
שירבבת בכוונה שגיאות כתיב ושורות קטועות? כדי שתהיה עוד סיבה להתנצלות?
האירוניה הזו כבידה מדי, מרירה מדי, מתנשאת מדי. היא נראית לי די מיותרת.
סליחה
[ליצירה]
'פתאום' - והדרדרות עד לשיא השפל, ושיא השיר. 'ואז' -ותקוה חדשה נובטת על שרידי התפוררות הקודמת.
הקצב מצויין - איטי וקודר בשורות הראשונות, 'דועך' בסוף הבית הראשון. בבית השני הקצב מהיר יותר, אבל לא פזיז, ומאט לקראת סופו, לא לדעיכה אלא לתהיה. השורה האחרונה נשמעת כאילו היא לא נגמרה אלא הכותב הפסיק כדי להרהר.
[ליצירה]
ערך חיי האדם (לא כבוד האדם) הוא אמנם ערך יסודי, אבל לא יחידי ואף לא ראשון. הציווי הראשון הוא 'פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה...', וה'ערך' הראשון (לא ברור איך אתה מגדיר את המושג הזה) הוא 'בראשית ברא א-להים'.
בנושא פסולי חיתון ההלכה 'קשיחה' יחסית, מאברהם שלא הרשה שיצחק יתחתן עם בנות הארץ, דרך עזרא שדרש שיגרשו את הנשים הנכריות ופרק 'עשרה יוחסין' ועד ימינו. אמנם היו חריגות רבות, והן מצוינות לשלילה: 'וירד יהודה מאת אחיו...', 'שאול בן הכנענית' (לפי רש"י מדובר בדינה, ועדיין זהו ציון לגנאי), 'והוא בן איש מצרי', 'והמלך שלמה אהב נשים נכריות... מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם..'
הכללים ה'מטא-הלכתיים' נועדו לעדן את ההלכה או להגמיש אותה בהתאם לנסיבות, אבל יש להשתמש בהם תוך שיקול דעת ולא לשכוח את היסוד, שהוא ההלכה עצמה.
נכון, יש בעיות עם פסולי חיתון רבים, גוים ויהודים. האשמת הרבנים בקביעות והתעלמות לא תעלים את הבעיה. יש בעיות שההלכה לא פותרת - כוהן שנשא גרושה חייב לגרש אותה, ממזר לא יכול להתחתן עם יהודיה, ואח לא יכול להתחתן עם אחותו.
הכנסת נושא הגזענות ואנטי-גזענות לא שייך לעניין - גם אם אנחנו מצווים להציל חיי גויים, אנחנו עדיין לא מורשים להתחתן עמם.
בשביל 'להציע חלופה למודרניזם המערבי' ההלכה לא צריכה להפוך למודרניזם בעצמה. הבעיות שאתה מציג בחברה המודרנית (אלו באמת בעיות מודרניות? הן לא היו בעבר? אני לא בטוח) נובעות, בין היתר, מהימנעות מחובות ואיסורים. התורה לא נמנעת מלצוות או לאסור, גם אם לפעמים זה לא נח ומגביל.
השאלה שצריך לשאול היא על אילו כללים אתה מוכן לוותר? אילו הלכות אתה מוכן להגמיש? קידושין? גירושים? משכב זכר? ממזרות? נישואים עם גויים? גיור?
תגובות