[ליצירה]
שיר מדהים. אין מילים בפי. בואו לראות! זה פשוט מוש-לם! החריזה, המשקל, הכל עשוי כ"כ בקפידה. פשוט אין מילים. וגם התוכן פסדר.
(הממ, מעניין למה החריזה והמשקל מושלמים.. טובי, לגלות להם?)
[ליצירה]
מה אתה מגחך?
ב"ה
האינך יודע שבאנטרקטיקה, בקור החודר דרך כל העצמות, כללל המוני האנשים שחיים שם מדליקים את הלפטופ בתוך האיגלו, קוראים את מילותיו של שמואל ירושלמי, ולבם מתחמם (עליו)?
ומרוב ששיריו מדברים (או צועקים) על כל לב, אין צורך לתרגם אותם, לפי סימני הפיסוק, הכל כבר מובן!
הנה, לדוגמא, שיר שתורגם לצ'רקסית:
- ! ,
- - ;
!!!!!!
!! , - , ;
!!! , -
הרי כל קומוניסט שפוי (יש דבר כזה?), לאחר קריאת שיר כזה, ישר מתעוררים בו ניצוצות קומוניסטיותו והוא הולך להבעיר צמיגים כדי לחמם את הנשים החד הוריות שאין להן כסף לקנות מזגן משוכלל עם תריס נפרד לכל חדר שלא עושה יובש!
[ליצירה]
אוי, ציפציפ נודד
ב"ה
אתה ומויש בדיוק אותו דבר.
אתם לא מבינים שאי אפשר ללמד מישו להיות אדם שמח בלהגיד לו "תקשיב, אל תכתוב כזה עצוב, טוב? זה מ'זה חבל על הכשרון שלך". קודם כל, רוב הדברים היפים הם עצובים, יען כי כתיבה היא דרך נפוצה להביע עצב. שמחה, לרוב, מובעת בדרכים אחרות - ריקוד, שירה בקולי קולות, וכדו'. אם תקרא את היצירות של עצמך תשים לב שגם הן לא שמחות במיוחד.
רגע, אמרתי "קודם כל", אז אני אמורה להגיד עכשיו "שנית".
המממ... טוב:
שנית, הכתיבה דווקא עוזרת להוציא את העצב ולהתמודד איתו, הלא כן? אם אתה מבקש ממישו לא לכתוב על משו אתה בעצם מבקש ממנו לכלוא את עצמו, וזה בלתי אפשרי בעליל. הא לך.
[ליצירה]
הכותרת הקבועה: מממ.
ב"ה
קודם כל הצהיל את לבי לראות שההוא עם הנמשים כלל לא התייחס לדיון שהפנתי כלפיו, אלא ישר נפנה להגן על מתקרבתו מפני תיקוני הלשון של מישי. הה, כמה רומנטי! בדיוק היום פיצ הקפיצה את השרשור עם הבקבוקים. אחח, אחחח.
---
ולעניין:
שיר יקירתי, אז בטעות שמתי א' במקום ס', הרי מובן שהתכוונתי לסובייקטיבי. אז טעיתי, תהרגי אותי? אני, כשאני מתקנת שגיאות בהודעה, אני לפחות עושה את זה בקיצור ולעניין, ואילו את מנסה לרדת עלי המשך הודעה שלמה. מה יש? נעלבת שתיקנתי לך את הגרש? תראי, אני לא סתם מתקנת, טעויות באמת מפריעות לי, ואני חושבת שאולי אם יגידו לך מליון פעמים שבגוף ראשון עתיד אין תחילית י' אלא א', ייתכן שבסוף זה ישתרש איפושהו. (וכוונתי כמובן לזה שאת אומרת "יתחיל" במקום "אתחיל", "ילך" במקום "אלך", וכדו').
ובקשר לתוכן ההודעה שלך - את לא סותרת במאום את מה שאמרתי. אמרתי שיש אמת, אבל בתוכה יש מספיק מרווח לנטות לפה או לשם! ואת פשוט חזרת על דברי ופירטת אותם, וניסית להגיד שבזה את חולקת עלי. אופס.
ולכם, המנומשים ואלו שמתקרבות אליהם: ניסיתי לבחון את טענתכם בהתאם למציאות, וקשה היה לי למצוא את האמת שבה. חשבתי, אולי יש בה אמת משום שאכן "פועל" זה יותר ברטי ורגעי מ"פעילות", "צודק" זה יותר פרטי ורגעי מ"צדיקות", אבל גיליתי שהדוגמא הזאת לא שייכת לעניינינו, וההבדל שבינה לבין הדוגמאות שמתאימות לנו הוא גם בזה שהנ"ליות הן פעלים והענייניות לנו הן שמות עצם (או שמות עצם של תארים, הלא הם שמות תואר). ניתן לראות אף את ההבדל בה|טעמה (בדוגמאות הנ"ל ההטעמה מלרעית, בדוגמאות שיובאו בקרוב ושייכות לעניין, ההטעמה מלעילית). את הדוגמא שלנו, יושר (במלעיל) וישרות, ניתן להשוות לדוגמאות כמו אומץ ואמצות (ולא אמיצות, כי אם זה היה אמיצות זה היה מֻשווה לישירות ולא ליַשרות), כושר וכשרות, וכדו'. דווקא בדוגמאות הנ"ל ניתן לראות שאם בכלל קיימת בשורש המדובר הטיה במשקל כזה, היא מתייחסת למשמעות שונה לחלוטין. שמעתם למשל על אמְצות? אם כבר אֻמצוֹת, זה יותר שימושי... (: ולעניין כשרות - כשרות זה לא מצב כללי (אא"כ יש לאיזה מסעדה תעודת כשרות כללית מאוד לטווח זמן ארוך), ובוודאי שלא מצב כללי של המילה כושר. וכושר, היא דווקא מילה שמבטאת היטב מצב כללי שבו האדם נמצא. וכנ"ל אומץ, תכונה כללית ביותר ולא מעשה. אני כלל לא מבינה איך אפשר לטעון שיושר זה מעשה, כאשר יושר אינו שם פועל כלל ועיקר, וכן הוא משמש לרוב כתיאור תכונה, שהיא דבר הטבוע באדם.
הא לכם, מנומשים.
[ליצירה]
או במילים אחרות:
אנשים ואנשות יקרות,
בואו והגיבו לכל שיר
קצצו את שורותיו,
וזעקו בקול גדול:
"פון דה לה מורטה
ממליץ להסיר
את שבע-עשרה השורות
האחרונות בשיר"
וכמובן:
וג'ו!
[ליצירה]
תחיית המתים
מוריה, למדת כישוף פעם? את עוסקת בהעלאה באוב?
אני מרגישה ממש כאילו משכו אותי מהקבר בכח (דווקא היה נמנום נעים) או לפחות העלו אותי באוב.. תחיית המתים בהתגלמותה!
תודה על המחמאות, בכל אופן. גם אני שמחה שיש אותך בעולם, בלעדייך הייתי נותרת לעד במעמקי תהום הנשיה!
תגובות