[ליצירה]
זה ש -
ברור שאי אפשר להבין אדם שלם עד הסוף, אבל לענ"ד אין כל קשר בין זה לבין היצירה. היוצר דיבר על רעיון, לא על אדם.
אתה זה אתה - רעיון יפה. אתה נשמע קוקניק.
[ליצירה]
מה אתה מגחך?
ב"ה
האינך יודע שבאנטרקטיקה, בקור החודר דרך כל העצמות, כללל המוני האנשים שחיים שם מדליקים את הלפטופ בתוך האיגלו, קוראים את מילותיו של שמואל ירושלמי, ולבם מתחמם (עליו)?
ומרוב ששיריו מדברים (או צועקים) על כל לב, אין צורך לתרגם אותם, לפי סימני הפיסוק, הכל כבר מובן!
הנה, לדוגמא, שיר שתורגם לצ'רקסית:
- ! ,
- - ;
!!!!!!
!! , - , ;
!!! , -
הרי כל קומוניסט שפוי (יש דבר כזה?), לאחר קריאת שיר כזה, ישר מתעוררים בו ניצוצות קומוניסטיותו והוא הולך להבעיר צמיגים כדי לחמם את הנשים החד הוריות שאין להן כסף לקנות מזגן משוכלל עם תריס נפרד לכל חדר שלא עושה יובש!
[ליצירה]
שני החיצים מצביעים לאותה נקודה. משמע: אתה צריך להשאר בה לעולם.
[ליצירה]
[ליצירה]
ומה אני עשיתי!??!
ב"ה
חגית מותק, אני מבקשת לא להשחיל את שמי לדיון שלא השתתפתי בו בכלל!!!
"ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים"
!?!?
מה את מנסה להביע? אני הייתי פה בכלל? אני שאלתי משהו על שיר השירים?! את הסברת *לי* משהו!?!? מהההה?!
קודם כל אני רוצה לטהר את שמי.
ושנית, אם כבר הזכרת את שמי, אז אולי אני אגיב בכ"ז:
באופן כללי אני מסכימה עם כל מילה של ממזי, ובאופן ברטני אני חושבת שהטיעון של חגית מגוחך ולא לעניין בכלל.
"אבל מה אתם רוצים ממנו?! זו התחושה שלו כשהוא כותב- יש לכם
בעלות על רגשותיו ותחושותיו? לא נראה לכם- אל תקראו אותו
וזהו."
ממש לא מפריעה לי התחושה שלו כשהוא כותב, כל בנאדם חש כלמיני דברים במצבים מסויימים, אבל יש דברים שלא צריך לחשוף בציבור. אל תקראו אותו וזהו זה לא פתרון, כי כדי לדעת מעתה ואילך לא לקרוא אותו, יש הכרח להחשף לפחות לדבר אחד כזה מפרי עטו, ואחרי ההחשפות הנזק כבר נעשה. אבל לגמרי לא שייך לטעון אי בעלות על רגשותיו, כי אף אחד כאן לא טען בעלות על רגשותיו של הכותב.
חגית, לפעמים נדמה לי שאת כ"כ נהנת להתווכח, ואת קצת מאבדת את עצמך. מה שצרם לי זה היהירות המוגזמת שלך והנסיון לעקוץ על כל צעד ושעל. אפשר להתווכח גם אחרת. ואני לא חושבת שאחרי כ"כ הרבה לעג ועקיצות בעניינים שלא תמיד קשורים לוויכוח - כמו צבא למשל, או התעללות בשנינות שממזי אמר - אחרי זה אני לא חושבת שמה שיתקן את האווירה זה לזרוק איזה "ממזי, את יודע שאני מתה עליך". כל הצורה של ההתכתשות האובססיבית שלך עשתה לי קצת רע. וגם היצירה עשתה לי קצת רע, אז בכלל, עכשיו רע לי שני קצתים.
[ליצירה]
לא, לאאא
ב"ה
אני חולקת עליכם:
זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים.
הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת).
[ליצירה]
יוווווווווו
ב"ה
אני אמנם משתדלת לצמצם בתגובות, אבל זה גדוווול!!! אתה חייב להכניס את זה לסדנת כתיבה הנוכחית, עיין בפורומים. ממש ממש ממש אהבתי.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה, חתלתול!
בזכותך שמתי לב לדימוי של הפרפר.
ממש יפה הרעיון.
~
נפלאית - זה "לך ועליך" כמובן, ולא "לך ואליך". (וכדי להביא גאולה לעולם: מאת רחל)
[ליצירה]
וואוו.... ממש ממש.
ב"ה
עדי - אני חושבת שהכוונה לא כדומה או כשונה ביחס לדברים אחרים, אלא כשביל, כדרך מסודרת ומוגדרת. נראה לי שהכוונה היא שכשיש דרך מסודרת היא כמו כלי, ואפשר למלא אותה, ומתקרבת יכולה לעלותעל גדותיה, אבל כשהדרך לא מוגדרת, כשממילא מניחים למים לזרום לאן שבא להם, אז הם פשוט זורמים לאן שבא להם, ואין שום חידוש ואין פריצה ואין איזה משהו למלא, משהו שסוגר עליהם והם מצטברים בו.
ותקנו אותי אם אני טועה.
תגובות