לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
אורי עמירם
-
בן 47, נשוי ואב לארבעה. מנהל מכירות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- אכזבה מרה. התפכחות כואבת. התחשבנות נוקבת עם תעתועיה של אשלייה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רעות [ליצירה]
- [ליצירה] ---- ובכן חלפה כמעט שנה ושוב הולכים לקנות גבינה (עדנה לתנובה ולשטראוס אבל כל הדיאטות - ראוס!) וגם מירב שלי גדלה נו, איך אומרים? כמעט כלה... ימים חולפים, שנה עוברת רק השירשור ממשיך במרץ... אך השירשור- מזמן הופקע משני יוזמי ההפקה והוא הפך לרכוש ציבור מבלי לשאול רשות דיבור אז..מה זה פה? ואיך העזתם ? כיצד בעגלתי חרזתם ? תפסתם טרמפ על הסגנון (טוב, גם אני לא ש"י עגנון) ובלי לשאול כיצד ולמה פה הצטרפתם למקאמה ובכן סחתיין! יוזמנה יפה! לכל מי שזורק כפפה וזה הזמן להתוודות שכאן אני חייב תודות: לולא חרזתם בעגלתי מי כבר היה זוכר אותי ? [ליצירה]
- [ליצירה] ---- אלדד בוסקילה! גדול! דפקת הופעה! ואידך זיל חמור.... [ליצירה]
- [ליצירה] ----- אין מילים בפי. שיר גדול מהחיים. ואם תבדקו היטב, תראו שאני לא בדיוק אחד שסתם מפזר פה מחמאות באתר. ואגב כלנית - צופיה - אחת אפס לכלנית. גם אלתרמן למשל השתמש ב-שמה. לטעמי שמה גם יותר מתאים לשירה מאשר שם. ולא - אין כאן אילוצים ולא צליעות. פשוט שיר מושלם. [ליצירה]
- [ליצירה] ----- ממזר יקר, סליחה מקרב ליבי המתהפך כמו חרב ולו לשמע הידיעה שכאן גרמתי לפגיעה כי אנוכי הרבה שנים מקפיד לא להלבין פנים ואם אכן בכך פגעתי אכן עוויתי ופשעתי כי גם בצחוק וחרוזים אסור אף פעם להגזים אז אל נא, אל נא באפך ממזר יקר! סליחה! סליחה! [ליצירה]
- [ליצירה] "אהבתך אני עונדת- עדי עלי צוואר" משפט שצריך להיכנס לפנתיאון השירה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית. סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן? [ליצירה]
- [ליצירה] --- חזן. דווקא ה"לא חשוב איך" בתגובתך, נשמע מאוד מסקרן....ואגב, אל תספר לי שרק השבוע גילית את הקשר בין הסקנדינבים ("צפונים" ככל שיהיו) לבין הוויקינגים (אכזריים ככל שיהיו).... [ליצירה]
- [ליצירה] ---- כשרון ! [ליצירה]
תגובות