לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
---
לרווקה אשר חורזת
- זוהי אכן גישה נועזת
לדפוק על דלת שדכנים
ובכן...לי יש שלושה בנים
אחד מורעל על הצבא
(והוא לפני שרות חובה!)
שני - בעקבותיו כבר בא
שלישי - בעקשנות רבה
טוען שלא ייתן כתובה
לפני היות ל...בר מצווה
ראשון טלה, שני הוא שור
והשלישי - עקרב טהור
ובכן...אמרי ..בין השלושה
במי תרצי ? בחירה קשה???
[ליצירה]
---
לעדי - גם לפני ט באב לא משהו, אבל לפחות אף אחד לא חושב שזו מציאה גדולה. אבל מי שנולד בחג נוטים לחשוב שהוא בר מזל, תיאוריה שהשיר הזה מנסה להפריך.
[ליצירה]
---
אל תעירו ואל תעוררו: צר לי לומר זאת - אך ברגע שמי מאיתנו יגיע לקרסוליים של הבנת עומקו האמיתי של שיר השירים, ניתן יהיה אולי לעשות כאן השוואות. עצם העובדה שהנושא (שיר השירים) הועלה כאן בהקשר של שירה אירוטית או סמי-אירוטית, מראה רק כמה רחקנו כולנו משלמה המלך. ואשר לעצם העניין- לטעמי שירה אירוטית פוגמת לא רק בטוהר השירה אלא גם בטוהר ה"אירוטיות". נכון- אם מחפשים טוב, רמיזות אירוטיות ניתן למצוא גם אצל ביאליק ואלתרמן ולאה גולדברג, אז איפה הגבול? הגבול לדעתי הוא "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - מי שלא מחפש - לא מוצא. ואם מוצאים בלי לחפש? מתעלמים וממשיכים הלאה. הייחוד של היהדות הוא שהיא מציבה גבולות וסייגים כי אין אפוטרופוס לעריות. מי שבכוח מנסה לצוד נפשות לתוך שטח B ו"להזמין אותי להתמודדות" לא יקבל את ברכתי, ולא בגלל שאני "גולש רגיש", אלא בגלל שהוא כופר בעצם הקונספציה של "עשו סייג לתורה", שאני שומר לעצמי את זכות הבחירה לדבוק בה. ולא- אני לא מצדיקי הדור- כבר קראתי גם הרבה רפש ברשת - אלא אדרבא - מי שנכווה ברותחים - נזהר בצוננים וזוהי התורה כולה על רגל אחת. ובמידה שתסלחו לי על הפרסומת- אני מפנה אתכם לשירי "יריד הכזבים" המרמז בין השאר לאותו נושא אבל מההיבט הקולנועי שלו.
[ליצירה]
---
חריזה מעולה ביותר. ואם כל הכבוד לחנוך לוין המנוח שמישהו הזכיר כאן- החריזה שלו לא היתה מהוקצעת כמו זו שלך. רק הייתי מתקן את "אל נא תתהדר בה" ל "אל נא תשתחץ בה" או "אל תצא חוצץ בה" כדי שהחריזה עם "אצבע" אכן תהיה מושלמת כמו כל היתר.
[ליצירה]
תגובות