אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.
[ליצירה]
דווקא אני, כשקראתי את הסיפור, התייחסתי מלכתחילה למילה "אינטימיות" בצורה היותר נעלה שלה, מהבחינה הזו התוספת "לא מינית או זולה, חלילה", הייתה מיותרת לדעתי מפני שהיא סתם תרמה רעיונות שלא היו אפילו בכיוון (לא אצלי, בכל אופן...).
אינטימיות יכולה להיות דבר מאד אפלטוני, לעניות דעתי.
ובקשר סיפור- לקח לך שלוש שנים לשחרר לנו אותו, אבל משהוא יצא... הוא יצא-מופלא. אין הגדרה אחרת, מופלא ממש.
[ליצירה]
ובקשר לשיר-
אני חושבת שאיכשהו, החיים של כולנו הם מסע חיפוש אחרי דלתות אלוקיות נעולות.
בעצם-
אולי הן נראות לנו נעולות כי אף פעם לא ניסינו לפתוח אותן.
תגובות