אני
עמוד של אש.
יודעת מאין ולאן.
טעמתי די מן העפר
וחשתי את הדם זורם.
איני זוכרת עוד מדוע.
העננים מערפלים הכל למעלה.
ובעצם, מה מעל למה
אם אין כאן כוח משיכה?
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נדמה לי ששלשום דווקא ראיתי אותה... ואולי זה פחות דידקטי, אבל באמת פחות מובן (אני לא יודעת איך זה היה לפני התיקון, אבל באמת לא ממש ברור מה המשפט האחרון מנסה לומר). [ליצירה]
- [ליצירה] אין מה להגיד- שיר נהדר! רק לא הבנתי את ההדגשות במילה "למנותקת". יש לי לפעמים קשיי הבנה כאלה :) שיר מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה ספתא. ואתה צודק. התחרטתי על ההסבר שניה אחרי ששלחתי. לומשנה. אני רק רוצה לדעת אם התוספת לשיר באמת נחוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] למה למחוק?? גם לי, כמו לכולם כמעט, יש דברים שכתבתי ואני חושבת שהם היו טעות - אבל אני *לעולם* לא מוחקת אותם! אפילו אם זה מכאיב לקרוא אותם שוב ולגלות שפעם יכולתי לכתוב דברים כאלה - זה עדיין משהו שהיה פעם חלק ממני, ואני יכולה ללמוד ממנו על עצמי ועל מה שלמדתי והתקדמתי מאז. אני בכלל לא מבינה איך אפשר ליצור משהו ואח"כ להשמיד אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון נכון, נכון, נכון. רק שאצלי זה המחשב ולא הטלויזיה. טלויזיה היא בכלל קללה. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט... אני עם הסבתא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף אתם ממש מרגיזים! בהתחלה אתם מתלוננים על כך שכל היצירות של שמואל הן פוליטיות, וכשהוא מקשיב לכם ומפרסם גם משהו מסוג אחר אתם פשוט ממשיכים להתלונן? מה אתם רוצים??? ולשמואל - שיר חביב ביותר, אבל אם יורשה לי להעיר לגבי השירים האחרונים שלך - התיאורים מקסימים, אבל אתה בעצם לא *אומר* כלום... אני חושבת ששירים אמורים להעביר תחושה כלשהי, ולא רק לתאר, אחרת זה עלול להישמע חסר רגש כמעט כמו רשימת מכולת... מקווה שהבהרתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, מזל טוב. בקרוב אצל כולנו :) ובכן, קראתי את הסיפור כבר במקורישון, כמובן. אני עוקבת אחרי התחרות, כמו כל שנה. ולא אהבתי אותו במיוחד שם, ומכאן נובע שגם לא פה. אני מוכרחה להודות שההתחלה נראתה לי מסקרנת מאוד. ובקטע על האינסוף נמרח לי חיוך מטופש על הפנים, וממש חשבתי בקול רם "איזה יופי!". אבל, כמו בנרות חנוכה, אנחנו הולכים ומוסיפים - והסיפור שלך פשוט הלך והתמעט מהנקודה הזו... למה? אני לא יודעת. אולי כי הוא לא ממוקד. כי הוא לא אומר כלום בעצם. (או שאני סתם לא מבינה אותו?) ואולי הוא אומר, אבל המסר שלו לא באמת מספיק ברור. לא יודעת. אה, ועוד משהו - הקטע עם "יומנה של-" עשה לי תחושה חזקה שמנסים לעשות עלי מניפולציה רגשית, ובחוסר הצלחה. ואולי... אולי אני סתם קנאית, כי כבר כמה שנים שאני חולמת לשלוח סיפור לתחרות, ופשוט לא יוצא ממני שום דבר... (קנאת סופרים, הא?) אז בכלל אל תקשיב לי :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים-מקסים! ואפילו הצלחת להפוך את הקיטש של הסוף לפחות-קיטשי בזכות משפט הסיום שלו. איזה אופטימיות נהדרת. [ליצירה]
תגובות