אני
עמוד של אש.
יודעת מאין ולאן.
טעמתי די מן העפר
וחשתי את הדם זורם.
איני זוכרת עוד מדוע.
העננים מערפלים הכל למעלה.
ובעצם, מה מעל למה
אם אין כאן כוח משיכה?
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון ששירה היא דבר סובייקטיבי, אבל היא חייבת להיות מאוד מדוייקת בסובייקטיביות שלה. שתגיד בדיוק את מה שרציתי לומר. לא משנה מה אחרים יבינו. העיקר שאני דייקתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] הלבד אף פעם לא מסתיים. צריך ללמוד להתנהל איתו בתוך היחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, כל כך מוכר... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. גם אם עצוב במידת מה. הפריעה לי קצת הקטיעה של המשפט במילה "שליוו". אני הייתי מעבירה אותה לשורה אח"כ בשביל המשקל. מצד שני, אולי זה בכוונה, בשביל האווירה הכואבת? ואני מנסה להחליט אם להקריא לה את התווים שלה ככה זה אכזרי או נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] הררית, את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת. אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אני אוהבת את השירים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: בנוי מצויין. ויפה. את מוכשרת, בזה אין שום ספק. אבל התוכן... התוכן... אני זוכרת פעם שהרגשתי ככה - שאבדתי אבל שאין לי טעם לחפש. אבל את יודעת מה? תמיד יש טעם. אף פעם לא מוצאים את הכל. כל פעם מוצאים משהו, ומלקטים חלק לחלק, וממשיכים לנסות. ולא רק זה. בהרבה מהמקרים, כשמוצאים חלק אחד גם מאבדים שוב חלק אחר. ובאמת שאין מה לדאוג - אף אחד לא יוכל למצוא את זה במקומך. אין "מוצא ישר". החלק שלך תמיד ישב ויחכה לך במקום שהוא תמיד היה. מאחת שכותבת דברים כדי להזכיר אותם לעצמה, גם אם הם לא תמיד קשורים לכוונת המשורר... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. אהבתי את המסר. ואם יורשה לי להעיר - יש לך הרבה טעויות בכתיבה, ויהיה הרבה יותר קל לקרוא את זה אם תתקני. זה סתם הערה טכנית - אבל גם זה חשוב לפעמים... בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אנשים באינטרנט ערים בכל שעות היממה. זה חלק מהעניין. ותודה לכולם :) [ליצירה]
תגובות