אני
עמוד של אש.
יודעת מאין ולאן.
טעמתי די מן העפר
וחשתי את הדם זורם.
איני זוכרת עוד מדוע.
העננים מערפלים הכל למעלה.
ובעצם, מה מעל למה
אם אין כאן כוח משיכה?
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוקיי. סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] . "כי בדרך אלייך את... כל כך איתי". אהבתי את המשפט הזה. לא יודעת למה, אבל הוא מצא חן בעיני :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני אפילו לא צריכה לומר שאני אוהבת:) (גשם, כאילו דהההה.....) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה קרוע לגמרי... [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... מישהו מוכן להסביר לי על מה מדובר? [ליצירה]
- [ליצירה] אה, אלול, לא צריך לקחת קשה את מה שאני אומרת. לא אמרתי שזו לא הוכחה - היא הרי מוכיחה את העניין יפה מאוד. אני אפילו לא יודעת להסביר מה כל כך מוזר לי פה. אני מניחה שזאת פשוט הדרך שלי להשתעשע מהעולם. זה הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מתאר הרגשה מאוד מוכרת. אין כמו לבד. מזכיר לי את הבית :-) אהה... שילה, שילה. (מה לעשות, אני מכורה) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו תשמעי, זה טוב. אחד הטובים ביותר שקראתי כאן. אולי הייתי אומרת עוד, אבל אני עוד נפעמת מדי בשביל זה... אהבתי מאוד מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] לאאאאאאא! גשם זה טוב! אל תלך! נו טוב, אני אהנה ממנו בעצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] . חמוד ביותר! והמצב מוכר לחלוטין... ואם אני כבר פה, אני יכולה להציע את השיטה שלי: כמו שאמר החתלתול מעלי, מתיישבים בסוף האוטובוס ומסתכלים - אם יש עוד מקומות - מה טוב! ואם אין... אפשר פשוט לקום מהר ולעשות פוזה, כאילו רק עלית הרגע לאוטובוס, ואז זה שבא אחרייך לא מרגיש חוסר נעימות ומתיישב. אבל מאוד חשוב לתרגל פה את העיתוי - קמת ברגע לא נכון והכל מתפספס... :) וכמו בכל שיטה - לא חסרים המקרים שבא ומתיישב איזה ילד קטן במקום :-) [ליצירה]
תגובות