אני
עמוד של אש.
יודעת מאין ולאן.
טעמתי די מן העפר
וחשתי את הדם זורם.
איני זוכרת עוד מדוע.
העננים מערפלים הכל למעלה.
ובעצם, מה מעל למה
אם אין כאן כוח משיכה?
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצויין. את פשוט שופעת רעיונות, וזה בהחלט אחד הטובים שלך. יש לי גם כמה הערות, אבל אין זמן עכשיו. מבטיחה בהמשך (וסביר להניח שב"כותבי"). עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה... זה יפהפה! ואני רק תוהה מה עדיף - הכתמים של לפני או אלה שהדמעות יוצרות. שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] מילון - למרות שלא הבנתי כלום מ-ג', אתה באמת, באמת מוכשר. וגם מסרישי קטן להתנצלות... [ליצירה]
- [ליצירה] רק עכשיו אני רואה את זה! אוריה - תודה רבה לך על ההמלצה הזו! איש כשר - פשוט מדהים! בדיוק ככה מרגישים לי זכרונות. מדהים איך הצלחת לצייר את ההרגשה הזו. קבל בזאת את הערצתי הכנה. [ליצירה]
- [ליצירה] א. אני מסכימה עם רן. ב. זהירות, אני מתחילה להתמכר לסיפורים שלך. ג. לא! לא!!! בבקשה לא! סיפורים כמו זה גורמים לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, מתפללת שלי זה אף פעם לא יקרה... לא יעזור לאף אחד. אני אגשים את החלום שלי. (<-- נקודה החלטית מאוד.) [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי על כולנו... סוערה - זה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת מה ולמה, אבל אהבתי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] השער עדיין נמצא שם, ואולי החומות רק מגינות עלינו מהאור שאנחנו עדיין לא מוכנים לקבל... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. (והתאוריה שלי היא שה"הולך ונעלם" מתייחס לעולם המקביל שבהשתקפות...) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה. ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות. אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא? עכשיו אני כבר לא יודעת כלום. [ליצירה]
תגובות